ספר הגן ודרך משה ט

לכם את אליהו הנביא וגו'. על כן יש להזהיר איש את אחיו ואת רעהו בדברי אלהינו ישתבח בשמים ובארץ כי כל ישראל ערבים זה בזה וכן כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ויזהר האדם שלא יזכור את השם ולא את הכנוי אלא בידים נקיים ובמקו' נקי ואם אינו יודע אם המקום נקי לא יזכיר כמו שאמרו חכמים ז"ל כי דבר ה' בזה זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפים ויזהר אדם שלא יקלל את עצמו ולא את חבירו לא בשם ולא בכנויי המקלל את עצמו ואת חבירו אפילו בכנויי חייב מלקות שנאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה ליראה את ה' הנכבד והנורא והפלא ד' את מכותיך ואמרו חכמים אם לא תשמור לעשות ליראה את שלא תזכרנו על מה שהוזהר שלא להזכיר ושכבר הזהירה התורה שלא יקלל את חברו שנאמ' ונשיא בעמך לא תאור ונאמר לא תקלל חרש ואמרו חכמים ז"ל הוא הדין לכל אדם שאסור לקללו ולא חייבה התורה מלקות את המקלל אלא עד שיקלל אותו בשם או בכינוי ואסור להסתכל בפנויה כל שכן באשת איש ואשר לא ישא את עיניו אל אשת איש זוכה ומקבל פני שכינה. שנאמר עוצם עיניו מראות ברע וכתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך ואסור ליגע ראשה או בידיה או בכל אבר מאבריה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו והלכה ברורה שקריבה זו נגיעה זאת היא מן העבירות החמורות בתורה ותהא האשה זהירה שיה' שלום בינה ובין בעלה ותהא אהובה ורצויה לבעלה בעת טבילתה ואם לא תעשה כן אז יהיו בניה בני מריבה ובני שנאת הלב ויהיו עז פנים ומורדים ופושעים לכן תהא צנועה בכל דרכיה. כי בזכות הצניעות יהיו בנים כשרים וצדיקים לכן צריכה האשה להזהר שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שמסתכלין בפניה ועל ידיה יורדים לגיהנם אם כן החטיאה אותם לפי שלא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה והיא גורמת ותהא אשה זהירה להתפלל בקר וערב ובסוד תפילתה יהא עיקר תפילתה על בניה ועל בנותיה שיהיו יראי השם יתברך שמו ושיהיו בניה מוצלחים במצות כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא כשבניה ובנותיה עובדים את השי"ת ועושים רצונו ובניה