ספר הגן ודרך משה י

ובנותיה יש להם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצות נחשב לה הדבר כאלו היא בחיים ועושה אותם כל המצות והיא במעלה העליונה לעה"ב וכאשר תתן האשה לעני לחמו נתון תתן לו חמודות אשר אתה בבית ויהיה מתנת ידיה בסבר פנים יפות ודרך חסד ורחמים כי רחמנות יכפול שכר צדקה ומה שתתן לעני תתן לו דרך כבוד ומענה רך וכן כל אדם חייב ליתן צדקה ואמרו חכמים הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ואמרו רבותינו ז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ואם דל הוא ואין ידו משגת ליתן צדקה אז יפייסנו בדברים ומתברך בי"א ברכות על כן ידבר על לב העני והיו דבריו בנחת רוח לאביון וינחמהו וינשאהו ויכבדהו וחייב אדם ללות לעני בשעת דוחקו וישים עצה לרבים לעשות צדקה וחסד אז יקבל שכר על הצדקה אשר תעשו על ידו ואמר רבותינו ז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ע"כ יום שלישי. ועתה אכתוב משבועת שקר: ליום רביעי

יזהר האדם משבועת שקר דהוקשה לע"א ראה תראה שהזהירה תורה בעשרת הדברות על ע"א ועל שבועת שוא ונאמר בע"ז אנכי ה' אלהיך אל קנא פירש אחר כי שאני רחום וחנון כועס על ע"ז ונאמר על שבועת שוא לא ינקה פי' אע"פ שאני מנקה בשאר עבירות איני מנקה בשבועת שוא ועובד ע"ז מחלל הש"י שנאמר כי מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי לחלל את שם קדשי והנשבע שבועת שוא מחלל את הש"י שנאמר לא תשבע בשמי לשקר וחללת שם ה' אלהיך וכשבית דין מחייבין שבועה על אדם והוא יודע בעצמו ואינו יכול לשבע אסור לומר אני אשבע כדי לאיים על חברו ויכניס מורא בלבו כדי להתפשר עמו כי כך אמרו חכמים מנין שלא יקבל עליו לשבע שנאמר לא תשא שמע שוא כתרגומו לא תקבל וגו' ואדם שרוצה לאמת דברו ואמר דבר ה' אמת כך יושיענו הש"י לא יאמר כן אלא א"כ יודע האמת שכן הוא שזו היא שבועה והמלשיני' המוסרים יורדין לגיהנם ונדונים שם לדורי דורות והמלבין פני