ספר הגן ודרך משה עח

מצאה היונה מנוח לכף רגלה כי אין לה דירת מנוחה בעת גלותא כי אם בבתי כנסיות שבישראל ובתוך ד' אמות של הלכה ועל זאת השכינה כ"י צעקת וקיבלת נתנני בידי לא אוכל קום כ"י ולית לי' חלקא בעלמא הדין ובעלמא דאתי וביותר נמצאו זאת לפני כותל מערבי עהמוני עם שפורקים עול מעליהם בשעה שהקהל משבחים ומפארי' או בהחזרת הש"ץ י"ח והולך אל דרום סובב אל צפון סובב והולך בלי מורא ופחד כמו בבתי משתאות ועליהם נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ולמה יקצף ד' על קולך כי היא חוטא ומחטיא את הרבים כירבעם עד מתי יהיה זה למוקש החטא ופגם הזה בדורינו תחת ידינו החטא הזה לבד די להאריך גלויותינו וכינה רעש גורם לעצמו ועבירה גוררת עביר' שאין נותנים לב על קדיש וברכו וקדוש' אוי לאות' בושה עונין אמן יתומה קטופה וחטופה מחמת שממהרין לענות אמן כדי שיחזרו לסורם למקום שפסקו בדבורם ובעו"ה איסור זה נעשה ממש כהיתר גמור וגם באתי לי להזהיר ולזולתי להזכיר מלדבר ד"ת בשעת קריאת התור' הובא בזוהר הק' באריכות ולבסוף ז"ל כד סליק ספר תורה כדין בעין כל עמא לסדר גרמייהו באימתא ובדחילו ברתת ובזיע ולכוונה לבייהו כמה דהשתא קיימן על טורא דסיני לקבל אורייתא ויתין צייתו וירכון אודניהון ולית רשות למפתח פימא באורייתא וכ"ש במלה אחרא אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוהו דכתיב ובפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל הספר תורה: ליום שמונה ועשרים

ובספר ווי העמודים ז"ל כתב הרמב"ם אף שישיבת בה"כ למצוה יחשב המדבר שיחה בטילה עבירה מכבה מצוה ואסור לדבר שיחה בטילה אף שלא בשעת התפילה ומכ"ש בשעת התפלה ע"כ מן הראוי שכל קהלה וקהלה, מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע יעמדו אנשים על זה אשר ישגיחו בעיניהם על המדברים ויביישו אותם ברבים וכזה נראה כבוד ה' בארץ וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד ויתנו במתג ורסן עדיים לבלום את פיהם בבה"כ לדבר דבר של חול ושיחה בטילה ע"כ מי שיש בידו מקל ורצועה יחיש על כבוד קונו ולא ישא פני האיש ולא יהדר פני גדול עד כי יחדל חדול והמזהיר והנזהר יזכו לראות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כבוד אומר כולו אכי"ר: