ספר הגן ודרך משה עו

עשר ממנין לכל פתחא וחד ממנא עלייהו דא קרא פי ואילין ארבעה ממנין נטלין דינא והיכלא לאלקאה להאי נשמתא: ליום חמשה ועשרים גם הונא בפקודין של רשב"י אם מיחד שמו הגדול ב"ה וב"ש בכוונ' שלימה וביותר בק"ש ובתפלת י"ח אז הקב"ה קריא לי' שלום וכל ימי חייו קוראים את שמו למעלה שלום בכל רקיעין וכד איסתלק האי בר נש מהאי עלמא נשמתא חלקת ובקעת כל אינון רקיעין ולית מאן דימחי' בידי' וקב"ה ופמליא דילי' קורין לי' שלום נפתחי' לי' תריסר תרעי דאפרסמונא דכי' וקב"ה קדמא ואתיא ונחתא לישראל דעאלין לבי כנישתא לשבחא לונאריהון בשירות ובתפלות אז הקב"ה מרוצה ושומח בתפלתו וכל תיבה סלקת לעילא ומתקבלת בפני המלאכים הממוני' עד שעולה למעלה למדריגה העליונ' להיות, כתר על ראש ממ"ה הקב"ה לכן כל אדם יחשוב למעלה מעומק הלב להבחין גבורת האל יתברך ושאו מרום עיניכם וראו מי בהא אלה המוציא במספר צבאם לכלם. בשם יקרא כו' ואף שברא הבורא ית"ש עולמות עליוני' ושרפים וחיות ואופנים עד אין קץ ותכלית וכולם משבחים ומפארים ומהללים ליתברך שמו כמאמר הפסוק הללו את ה' מן השמים על כל זה ברא הקב"ה ג"כ את האדם התחתון בגוף הגשמי להללו ולשבחו להש"י ויתעלה כמאמר הפסוק הן לה' אלהיך את השמים ואת הארץ וכו' רק באבותיך חשק ולא עוד אלא שיש להבורא ית"ש יותר שעשוע ותענוג בשבחיו של אדם התחתון יותר משבחי' של כל העולם ולא נתן הקב"ה רשות לשום עכו"ם בעולם לספר תהלתו אלא לישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו וכתיב עם קדוש אתה לה' אלהיך וכתיב ה' האמירך היום להיות לעם סגול' וכתי' והייתם לי סגולה מכל העצום וכשישים האדם זאת על לבו מה מאוד ראוי להתלהב לב, איש הישראלי טעם קדוש להכניס יראת התרוממות ואהבת ה' אשר בחר בנו מכל עם לספר תהלתו בבה"כ הקדושה הנקרא מקדש מעט שהשכי' שורה בתוכה אשר ערוב אהבת הקב"ה לישראל היא אתם תמיד אפי' בגלותם כמבואר למעלה שימני כחותם וכו' א"כ איך יעיז האדם את פניו לעמוד לפני ממ"ה הקב"ה לדבר מלה שאינו מן התפלה בשעה שהקהל משבחי' ומפארי' לאל יתברך השוכן זבולם

ליום ששה ועשרים בשם אדר טוחה עדה אמר ורבי ויוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך וופגעחי שלש מאות גמלא טעונין אף וחימה ופגע בי אליהם הנביא ואמר לכי זה למאן דמשתעי בבי כנישתא ומי לנו גדול ממשה. רע"ה סאתיירא מאף וחימה ובס' יורה חטאים כתיב מדבר בבה"כ וחביריו משוררין ומשבחים קורא