ספר הגן ודרך משה עה

ערבובי' המבטלי' כוונת התפלה ולהתפלל בדמעות כי התפלה שמתפללי' בדמעה הוא תשוב' וקרובה מאוד להתקבל כידוע ע"פ מאמר חז"ל מרוב חשיבות של תפלות שבדמעות הפתח אשר נכנסי' שם התפלות אשר המה בדמעות אינן פותח אותו פתח שום מלאך או ממונה כי אם הקב"ה בעצמו ובכבודו וכשהתפלה היא עולה למעל' אז יוצא לקראתה אופן א' ושמו ירחמיאל והוא ממונה על שש מאות חיות של מעלה ונוטל הוא אותה התפלה עם הדמעות ומעלה אותן והוא עולה ומתקשרות למעלה למקום גבוה מאוד ובפרט בוידוי שיתוודה במר נפשו ובדמעות על עונותיו ועל חטאיו והקב"ה ברחמיו יעתר לו וימלא משאלותיו לטובה אכי"ר. ומשל לאדם שהיה לו גינה והיה עופות מפסידין לפירות הגינה ובע"ה היה רוצה לעשות איזה תחבולה להבריח העופות הפורחי' לגינה ומפסידי' הגינה ולקח עצים אחת אל אחת מחוברי' יחדיו כדי שתהא קולן נשמע מרחוק כשמנשבת הרוח עליהן ומכח שהעצים מתקשקשים ע"י הרוח יסברו העופות שבני אדם באים עליה' ועומדי' ופורחין הרחק מן הגינה זו עד לבסוף שמרגישין שהוא רוח ושטות והקול הוא בא מכח העצים המחוברים יחדיו שוב אינם משגיחין יותר באותן קולות ופורחין לגינה ומפסידין הגינה כבראשונה כך הוא הדבר שתמיד היצה"ר עומד על האדם ומבקש להמיתו כדכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו כמו העופות הנ"ל לגינה וכשאדם אומר הוידוי אשמנו בגדנו וכו' ומכה על לבו אז היצה"ר יעמוד ברחוק שסבר שיש ממש באותו אדם שאינו רוצה לחטוא ביותר וכשאדם אינו שב מדרכו הרעה אותו הוידוי היא בפומי' ולבו בל עמו אז מבין היצה"ר שהכאה זו אינו אלא למראה עין ואז שוב אינו משגיח לאותן הכאות וישריש בלב אדם ומחטיא אותו יותר עד שמפסידו ומכלה אותו ברגע עד שאול תחתית אבל כשמתפלל בדמעות ובכוונת הלב אז יברוח ממנו וז"ש דוד אלהי בך בטחתי ר"ל בתורתיך שיש בה כ"ב אותיות כמנין בך אל יעלצו אויבי לי זה יצה"ר הובא בפקידא של רשב"י דהאי בי כנישתא דלתתא קיימי לקבל בי' כנישתא דלעילא בשם האר"י זל"ה כשבא אדם לבה"כ יאמר ואני ברוב חסדך אבוא ביתך כו'. משום כשאדם בא אל היכל המלכות שם מצוי הדין דדינא דמלכותא דינא אותיות אדני וצריך לבא בחסד גדול ואסור לדבר אף בדברי מוסרים כדי שלא ימשך לדברים בטלים עוד כתב ספר מ"ס בשם הזוהר הק' בספר שמות ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאים מחתת רזון והקשה מחתת מלך מיבעי ליה והשיב כי בשעה שישראל באים לבה"כ להתפלל אז הוא הדרת מלכו ש"ע אמנם כשאין ישראל באין להתפלל אז הוא מחתת רזון של שרי מעלה שהם ממתינים שלא לומר שירה עד שהקדמו ישראל עוד שם כשהקב"ה בא לבהכ"נ שנקרא מקדש מעט ומצא שם רוב עם אז מלך המשיח מתעטר ומתהדר ומכין עצמו בתיקונים וקשוטים שלו לעלות למעלה ואם לאו מחתת רזון ח"ו ע"ש כי תפלת הרבים יש לה מעלה וז"ש פנה אל תפלת הערער כי תפלת יחיד הקב"ה מפשפש בה לדעת זה היחיד המתפלל מה יש בו ומה מעשיו וזהו פנה לכך צריך האדם לעולם להתפלל עם הרבים לפי שלא בזה את תפלתם ואינו מפשפש וחוקר אחריהם בזוהר פקודי ז"ל אית היכלא חדא ב"ד פתחין ל"ד סיטרא דלעילא