ספר הגן ודרך משה סח

גידים רוחניי' וזהו הנקרא אדם ורמ"ח איברי ושס"ה גידי הגוף הם רק מלבוש לאיברי וגידי הנשמה והם נקראים כשרים והרמ"ח איברי הנשמה המה משורשים ברמ"ח מצות עשה שבתורה כל אבר במצוה א' השייך לה וכן השס"ה גידי הנשמה המה משורשים ודבוקים בשס"ה מצות ל"ת שבתורה וזהו שאמר שהמע"ה סוף דבר הכל נשמע ואת האלקים ירא היינו שלא יעבור על שס"ה ל"ת ואת מצותיו שמור הם הרמ"ח מ"ע שישמור לקיים אותם כי זה כל האדם היינו מי שהוא שלם באלו הרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הוא אדם שלם אבל מי שעבר על איזה מ"ע שבתורה או על ל"ת ולא עשה תשובה הרי זה פוגם בנשמתו ומחוסר אבר זה או גיד זה התלוי במצוה שעבר אף שהיא אינו מרגיש עצמו בחסרונו ומי הוא פתי חסר לב שלא ידאג ויחוש לחסרונו לפגם נפשו היקרה ובפרט מי שהריחו ד' בתורה זהו ודאי שרצינו וחפצו של כל אדם מישראל להיות עובד ד' בתמימות וללכת בדרכיו שלא יכשל ח"ו בדבר עבודה אך השאור שבעיסה הוא שטן הוא היצה"ר ומטרדו בדברי הבל עוה"ז בטרדות הפרנסה או שאר טרדות ומניעות ומשכחו מעבודת הבורא ומיראתו תמיד בשלימות והעבודה היינו התפלה והלמוד או עשיות איזה מצות הוא עושה דרך עראי בלי התלהבות וחיות שלימה ומעורבב במחשבות זרים ובטלים לזאת איש הנלבב הירא וחרד לדבר ה' יתעורר עצמו משינת השכחה: מכאן יש לאדם להתעורר אל הנשמה שיצאה ממקום קדוש מתחת כסא הכבוד ונתנה בגוף מחופה ויראה מידי יום ביומו להוסיף קדושה לנשמתו ממדרגה למדרגה עד שיגיע למדרג' העליונה ויכניע גוף החומר אל הנשמה כדאית' בזוהר פ' משפטים וכי ימכר איש את בתו לאמה איש דא הקב"ה את בתו דא נשמתא לאמה למהוי אמה משתעבדא בינייכו בהאי עלמא במטו מנייכו בשעתא דימטי זמנה לנפקא מהאי עלמא לא תצא כצאת העבדים דלא תיפוק מתטנפא בחובין תיפק בת חורין ברורה ונקיי' בגין דיחדי בה מרא דעלמא ויהיבי לה אגיר טב בצחצחות בגינתא דעדן כד"א והשביע בצחצחות נפשך אבל אם רעה בעיני אדוני' מלוכלכת בטינופא חובין ולא אתחזאית קמי' קב"ה כדקא יאית ווי להאי גופא דאתאביד מהאי נשמתא