ספר הגן ודרך משה סו

שמצינו באשת אבא חלקי' במס' תענית ע"ש שהענן בא מצד אשתו קודם כשהתפללו שניהם על הגשמים בשביל שהיא הית' נותנת מזונות לעניים ותיכף לקח מהקלפ' של מעשר וקנ' כמה מדות תבוא' לאפות לפני עניים ומהיום הזה ואילך נתן להם אוכל כדי שבעם בריוח גדול ושמעתי אח"כ מעניים הבאים משם כמה ברכות שנותנים לי ולו וכל אדם ירגיל בזה המדה ובוודאי לא יבא לידי עניות הוא וזרעו כל הימים

ליום עשרים

והנה כתבתי כאן רפוא' לממון ועתה אכתוב ג"כ רפוא' לאריכות ימים ושנים של אדם כמו שמחויב אדם ליתן מעשר ממון שלו וירבה לו הממון כנ"ל כך מאן דבעי חיי אריכי יתן מעשר מימיו כיצד מר"ה שהוא כל תחילת השנ' ימנה עשרה ימים עד יה"כ והוא יום עשירי יום קדוש וטהור ואז התענו כל ישראל ומיה"כ ואילך ימנה בכל פעם ט' ימים ויום העשירי יהי' קודש ויתענה בכל פעם שחל ביום חול ואם אינו יכול להתענות יתן לעניים כפי יכולתו לפדות התענית ואם חל יום עשירי הנ"ל בשבת קודש או ביו"ט ובשאר ימים שאין אומרים תחנון א"צ להתענות וא"צ לפדות רק יקדש היום בלימוד או באיז' מצו' כדי שיזכור שיום הזה הוא קדוש וטהור משאר ימים וכמו שמונ' הממון שלו ואל מן המעשר יתרבה הממון כך יתרבה לו ימיו ויהי' לו חיים ארוכים וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה בפסוק וכל אשר תתן לי עשר תעשרנו לך יש לדקדק תיבת לי הוא מיותר ועוד כפל לשון עשר אעשרנו הוא מיותר אלא נלענ"ד ל"י ר"ת לאורך ימים ר"ל כל אשר תתן לי בין חיי ובין מזוני דהיינו ממון או ימים הכל אתן לך מעשר לכך חמר כפל וק"ל ע"כ אני מזהיר לכם ואתן לכם עצה טובה ואתם שמעו אני ותחי נפשכם בקהלה גדול' במקום שיש הרבה בעלי בתים יכולים לעשות חברא קדישא ולהתפלל בכל יום עשירי ולומר סליחות ותחנונים כנז' לקמן ולהתענות עכ"פ ט"ו אנשים מהחברא הנ"ל וביום עשירי אחר ט"ו אחרים וחוזר חליל' ואינם צריכין להתענות כנם בפעם