ספר הגן ודרך משה מח

להקריב את הקרבן של הקיסר החריב את בתינו אלא דפלוגת' הוא בפסוק כל מום לא תקריבו חד אמר מום ממש דוק' דהיינו מחוסר אבר וחד אמר אפי' כל דהו וא"כ מפרש דכל מום לא תקריב נמי כל דהו משמע ג"כ לא יקריב ולכן לא רצה להקריב והחריב את בתינו וק"ל וזהו שאחז"ל האי מאן דיהיר בעל מום הוא ר ל סבר כהן בעל מום מותר להקריב דכתיב בהו נמי כל מום לא יקרב וק"ל

ליום י"ד

ואם נבאר הגמר' הנ"ל ע"פ נסתר נקדים תרגום יונתן פרשת שלח לך כד חמא משה ענותנותו דיהושע קרא משה להושע בר נון יהושע ופרש"י יה יושיעך מעצת מרגלים ותחלה נבאר סדר הפסוקים פ' בהעלותך וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויען יהושע ויאמר אדני משה כלאם ויאמר משה המקנא אתה לי וגו' ואגב נבאר מה שפירש"י וירץ הנער גרשם בן משה היה וקשה מנ"ל לרש"י זאת אלא נראה דאיתא בגמרא אצל יואב כתיב וימת יואב משום דלא הניח בן הממלא מקומו ואצל דוד כתיב וישכב דוד משום דהניח בן הממלא מקומו וידוע דנבואת אלדד ומידד היתה משה מת ויהושע מכניס. ויובן כאשר שמע גרשם שמתנבאים משה אביו ימות ולא קאמרו לשון שכיבה אמר דבר זה נוגע לעצמי שהם מנבאים שלא הניח בן הממלא מקומו לכן וירץ וגו' וק"ל ונבא אל הביאור דקשה מהו שאמר משה המקנא אתה לי אדרבה הלא יהושע אמר לענוש אותם אלא דאיתא במדרש ואתחנן אמר הקב"ה למשה כבר מגיע חלקו של יהושע וכו' א"ל משה אני אהיה תלמידו של יהושע והיה יהושע יושב ודורש וכו' היינו דאמרי אינשי מאה מיתות ולא קנאה אחת ובאמת למה מאה מיתות ולא קנאה א' דאי' כל אדם שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבים שנאמר ורקב עצמות קנאה ויובן אפי' מאה מיתות יכול לעמוד תחיית המתים אבל קנאה אחת עצמותיו מרקיבין ואינו עומד ח"ו בתחיית המתים וק"ל הכלל עולה שאם בא משה לא"י היה הוא תלמיד של