ספר הגן ודרך משה מז

יודע מחשבות לכן אנו מתירין להתפלל בקול רם. ובזה הפסוק יובן ויצע"ק משה אל ה' לאמור וא"ת הלא אסור להתפלל בקול רם. ומתרץ הפסוק אל נא רפא נא לה: ר"ל שלא הזכיר שם מרים רק אמר לה בנסתר ובזה הודה שהקב"ה יודע מחשבות ויודע על מי שהוא מתפלל וק"ל וגם יובן בזה פרש"י בפרשת ביכורים וענית ואמרת לשון הרמת קול וגם ונצעק אל ה' וגומר לטובה: וא"ת הלא אסור להרים קולו. ומתרץ רש"י ארמי אובד אבי וגו' ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאלו עשה ר"ל שהוא מודה שהקב"ה ידע מחשבות לכן יכול לומר בקול רם וק"ל. וזו היא הכוונה בסוף תפלת הקנה שוע"תינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות וק"ל: ואם רוצ' אדם שתהא תפלתו מקובלת יסור הגאוה ממנו רק יהיה עניו ושפל ולא עוד אלא שעונותיו נמחלין ומרמז לזה והוא בחום יכפר עו"ן אותי'ות ענ"ו ועוד שבשביל הגאוה נחרב ירושלים והרמז גאוה ר"ת גבר האוי"ב ותבק"ע העי"ר ואם יאמר האומר הלא התירו חז"ל לת"ח להיות בו שמינית שבשמינית אשיב לו שאינו מבין פירוש הגמרא זו כפי שכתוב בכתבי האר"י ז"ל ובתחלה אזכיר מה ששמעתי מפי הגאון הגדול מוהר"ר אברהם ברודא נ"ע שהיה ראש ישיבה דק"ק פראג על מה ראי' בגמ' כל המתגאה מביא חימה לעולם והקשה מאי מדה כנגד מדה הוא זה ותירץ הגאון ז"ל ראי' בגמ' דסוטה אמר רב ת"ח צריך שיהא בו אחד משמיני שבשמינית אמר רנב"י לא מינה ולא מקצתה דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ופרשו המפרשים דפלוגתייהו הוא בפירוש תיבת כל רב סבר כל גבה לב לשון כולו כלומר כולו אסור אבל מקצת מותר ורב נחמן ב"י מפרש כל אפי' כל דהו אסור וצריכין אנו לומר כמו דפליגי הכא כך פליגי במלת כל חמתו ויובן כל המתגא' וא"כ מפרש כל גבה לב דוק' כולו אסור אבל מקצת מותר וה"ה מפרש כל חמתו שדוק' כל החימ' לא יעיר אבל מקצת יעיר ח"ו א"כ הוא מביא חימה לעולם ע"כ דפח"ח ושפחותיו דובבת בקבר ובזה נבין גמ' דגטין א"ר יוחנן ענותנותו של ר' זכרי' בן אבקילוס החריבה את בתינו וכו' וקשה מה הוא הלשון ענותנותו היה לומר הוראתו שפסק ר' זכרי' שלא