ספר הגן ודרך משה לו

בעו"ה בזה החטא שפעם אחת עשה בני הקטן ברכה על הפת ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה והאריך לי הקב"ה ככיכו"ל חפו עד המעש' שנעשה לי בעמדו לפני המלך ב"ו שלא עניתי אמן על ברכת המלך ויחר אף המלך מאד באותו שעה ב"ד של מעלה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה חביבי תספר באזני בנך ובן בנך ולכל באי העולם את המעשה הזה ותזהירם על עניות אמן ופרח לו איש האמת החסיד. ואחר שסיפר חכם הספרדי הנ"ל את המעשה הזה להגאון ר"מ יפה הנ"ל ואמר לו אל תתרעם עלי שנדיתי אותך כי נתכוונתי למען תהיה כפרה על עינך. ואני מוחל לך אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן. וכאשר נתקבלתי להיות מוכיח ככל מדינות ת"ל אמר לי חמי ז"ל מאחר שהדבקת בזרעו של הגאון מהרמ"י הנ"ל מוטל עליך הדבר לדרוש עבורו בכל הקהלות המעשה הנורא ההוא ולהזהיר בני ישראל על עניית אמן. ע"כ הירא וחרד על דבר ה' יקרא מעשה הזאת פעם א' בחודש להודיע לכל ב"ב העונש הגדול למי שאינו עונה אמן אפי' על ברכת התינוק שלו ומכ"ש בבית הכנסת כשהחזן חוזר ומתפלל תפלת י"ח ובפרט ב' אמן שאין העולם נזהרים בהם אצל מחזיר שכינתו לציון אומרים תיכף מודים אנחנו לך ואינן עונים אמן ואצל מעריב של שכת ופרוס וכו' כשסיים הש"ן ועל ירושלים מתחילים תיכף ושמרו ע"כ צריכין לזהר לענות אמן קודם מודים וקודם ושמרו שאיתא בספרי מוסר שחסיד אחד התענה על אריכות הגלות ונתגלה לו בחלום איך יבא הגאולה והעולם אינם משגיחין לענות אמן על ברכת הגאולה וזהו המחזיר שכינתו כו' ועל ירושלים כו' וגורמים להחזן שעושה ברכה לבטלה ח"ו וכבר המה מרגילים בזה בעו"ה. ע"כ אני מתקן בכל הקהלות ובכ"מ שאני נוסע לזכות הרבים גוזר אני על כל החזנים קודם מודים וקודם ושמרו ימתין החזן מעט אחר סיום הברכה ויכה באגרוף על התיבה שקורי' עמוד כדי שיזכיר להקהל אנשים ונשים וטף לענות אמן ואז מנערותו ירגיל הנער בזה וההרגל נעשה טבע גם בזקנותו לא יסיר ממנו ואם לא יעשה החזן זאת העונש על החזן שהוא גורם מיתה להשומע ואינו עונה ובאמת