ספר הגן ודרך משה כט

הזה. וגם אביא ראיה מגמ' דיבמות דכתיב דרשו ה' בהמצאו מוקי הגמ' שאין תפלת יחיד נשמע דק בעי"ת צ"ל טעם למה באמת דווקא בעשי"ת אלא צ"ל הואיל בימים האלו כל אדם אומר סליחות וידים קודם תפלתו. ע"כ תפלתו מקובלת ולפ"ז נלע"ד אם עושה כך כל השנה ומתוודה קודם תפלתו למה ישתנו כל הימים מעשי"ת ובודאי ג"כ מפלתו מקובלת כמו בעשי"ת ועוד נ"ל הדין ג"כ נותן אם אומר וידוי קודם התפלה הוא כמודה בקנס קודם שבאו עדים ופטור ואם יבא השטן אח"כ ויקטרג. אמר לו הקב"ה כבר הודה והתודה קודם שבאת לקטרג עליו. ואז צריך השטן להיות נהפך עליו לסניגור כמו שעשה ביוה"כ שמליץ יושר בעד עמו ישראל שעומדים כמלאכים והתודו על חטאם. וזה מרומז מנדה בקנ"ס פטור ר"ת קטיגו"ר נעש"ה סניגו"ר. הנה כל ראיות הללו מורה להתודות קודם תפלה ואין וידוי בלא איזה תחינות ע"כ המצאתי קיצור שומרים לבוקר. וד' מזמורים במקום תהלים שיהא כל אדם ירגיל עצמו לאומרם בכל יום. ואז תפלתו מקובלת בודאי. כי לאו כל אדם יכול לומר באריכות בפני עצמו רק בקהלה גדולה וזהו ויאמר בועז לקוצרים ה' עמכם. ר"ל אף המקצרים בתפלתם ה' עמם. לקבל תפלתם. והואיל ואתא לידן מזמור שיר המעל' ממעמקים הנ"ל אימא בה מילתא לדקדק למה מזכיר שם הויה באומרו ממעמקים קראתיך יהו"ה. והשם אדנ"י אצל שמעה בקולי אלא נלע"ד שאיתא בפסחים לא כשאני נכתב אני נקרא. נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת. ומחויב כל אדם להבין זאת כדי אם ישאלך בנך לאמר מה זאת ברוך אתה יהו"ה שנקרא בלשון אדנ"י ונכתב בהוי"ה אף אתה תאמר לו כהלכה וכדין שבמחשבה צריך כל אדם לצייר השם הוי"ה ככתבו ויהיה מונח לעיניו. וטוב הוא לבטל מחשבה רעה. כשיראה עליו בעיניו תמיד. אבל כשהוא קורא אותו בקול ומוצא בשפתיו יקרא אדנ"י וזהו כוונת הפסיק ליראי ה' ולחושבי שמו ר"ל מי שהם יראי ה' החושבים שמו. ואין מוציאין את השם הויה מן השפה ולחוץ רק במחשבה. ובזה יתבאר הפסוק שהתחלנו שיר המעלות ממעמקים היינו מחשבה במעמקי