ספר הגן ודרך משה כז

שהיה בה"מ קיים צריך להביא חטאתו לבית המקדש לכפר על חטאיו. ואם לא היה מביא קרבנו לבה"מ היה חוץ למקומו והיה טריפה. ועכשיו הבה"כ היא המקדש והתפלה במקום קרבן ואם אינו מתפלל בבה"כ הבהמות שלו יהיה ג"כ טריפה מדה כנגד מדה זהו ר"ת מכ"ם. ומיד קיבל עליו מהיום הנ"ל שירצה לילך מידי יום ביומו לבה"כ או למקום מיוחד ביישוב

ליום עשירי

וגם רעיוני על משכבי סליקי שתפלה של אדם אינה מקובלת בשביל שאינו מתוודה קודם התפלה שאיתא בברכות תפלות כנגד תמידית תקנוה. ואיתא שהקרבן מועיל לפי דברי מדת הרחמים דהיינו שם (ה (הויה) ה) ב"ה שאמר אדם שחטא יביא קרבן ויתכפר אבל מדת הדין אמרה נפש החוטאת היא תמות. ועוד אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מה יעשה אדם לרצות גם מדה"ד יתודה מתחלה על קרבנו כמ"ש והתודו על עונם ואז יהיה קרבן מרוצה: ואפשר זה כוונת הכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דהיינו אם מתודה על חטאיו אז מרוצה גם להשם במדת אדנ"י שהוא דין. ואז גם אויביו היא המסטין עליו ישלים אתו. וגם כוונת הפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' דייקא זו מדת הרחמים לאפוקי לשם אלהים לא ירצה רק בווידוי ובכיי' כמו שאמר דהע"ה כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי אלהי"ם דייקא רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה והיינו וידוי ובזה יובן הפסוק זבח לאלהי"ם תוד"ה היינו וידוי ושלם לעליון היינו שם הוי"ה שהוא עליון על כל השמות נדריך היינו קרבנות וזה היה הכל בזמן שבה"מ היה קיים ועכשיו בעו"ה אין לנו קרבן ולא מקדש תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה במקום קרבן. וא"כ ק"ו ומה קרבן עצמו לא היה מכפר בלתי הוידוי עאכ"ו התפלה שהיא במקו' קרבן איך תהיה מקובלת. ע"כ גמרתי בלבי להביא מחשבתי אל הפועל הגם רבות מחשבות בל"ב אי"ש גימ' מש"ה אבל ועצת ה' הי"א תקום הי"א ר"ת א"ם ירצ"ה הש"ה להדפיס שומרים לבוקר