ספר הגן ודרך משה כו

עד הטיבור ובשמאל עד החזה לפי דעת הט"ז אינו מועיל אפילו קשירה בפחות משיעור אורך כנ"ל. ותקנתי לו תשובה קלה לקבל על עצמו מיום הזה ואילך יהיה לו חתיכה דאיסור להתפלל בביתו כ"א ילך לבה"כ או למקום מיוחד להתפלל אפי' ביחיד. ובאמת לפעמים הקצבים אין להאשים בזה כי ידוע שרוב טבחי ישראל מחייתם בעו"ה דווקא בזמן תפלה ואינם יכולים להתפלל במנין. ע"כ אני מזהיר בקהלות גדולות שיש קצבים הרבה שיוכלו לעשות מנין בפני עצמם צריכים להתפלל בהשכמה במקום מיוחד כעלות השחר: ומצוה גוררת מצוה שגם בעלי חניות ובעלי מלאכה וב"ב ההולכים לדרך קודם זמן תפלת הציבור יוכלו ג"כ להתפלל עמהם במנין כמו שתקנתי ת"ל בכל הקהלות כשנסעתי בילדות לזכות רבים ובמקומות קטנים שאין להם רק ג' או ב' קצבים אזי אני גוזר על שוחט ובודק שלא ימשך לו שום סירכא שהוא הולך מקודם בהשכמה לבה"כ. ועל השמש אני גוזר שיפתח כל בוקר כעלות השחר הב"ה כדי שיכול כל קצב או כל בעלי מלאכה לילך לשם. וה"ה כל מי שצריך להתפלל ביחיד. וכל שוחט ובודק יזהר מאד בזה שלא ימעך לו שום סירכא ויסביר לו טעם וסברא למה הקילו חכמים למעך סירכא כי אין סירכא בלא נקב אלא דקי"ל התורה חסה על ממונם של ישראל. ואם אינו הולך לב"ה או למקום קבוע להתפלל אזי היא מביא התפלה לשעירים כנ"ל ולאו בכלל ישראל הוא. וגם הקצב נענש אם אינו הולך לבית הכנסת שרוב בהמיותיו יהיו טריפה. ומעשה בא לידי שבאתי ליישוב א' והיה שם מנין בצמצום וארחתי אצל הפרנס שהיה ג"כ קצב ושחט בהמתו בזמן התפלה והפצרתי בו לילך לבה"כ ואמר שרוצה לבדוק הבהמה להכינה לכבודי לאכול ממנה בלילה ואמרתי לו אם תבדוק בשעת שהציבור מתפללין הבהמה תהיה טריפה ולאו אנחנו יכולים לאכול ממנה בלילה. והיה זה כמשחק בעיניו. וכשבאתי מבה"כ צועקת עלי אשתו שקללתי הבהמה שלה. ואמרתי לה לא אני גרמתי וקצצתי לטרוף בהמה שלכם אלא דעו רובא דרובא אם אין הולך לבה"כ בהמה שלו יהיו טרפה. כי הש"י משלם לו מד"ה כנגד מד"ה דכתיב אדם כי יקריב מכ"ם קרבן. ובזמן