ספר הגן ודרך משה כה

אדם מישראל. וכל אדם יאמין שהדלות ויקרות ומיתת בניו ח"ו באים לאדם. ואין לו הצלחה במו"מ שלו בעבור שאינו מתפלל במקום קבוע. ואביא לך ראיה מן התורה. מלבד מה שיש בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל מפני שהמוני עם אמרו שאין להם עסק בנסתרות. ע"כ אביא להם ראיה מן התורה. שידוע שהתפלה שלנו במקום קרבן ובקרבן כתיב באחרי מות. איש אשר ישחט מחוץ למחנה וגו' ונכרתה הנפש ההיא וגו' והקרבן בא לשדים כדכתיב ולא יזבחו לשעירים. חוקת עולם לדורותם. וקשם האיך יהיה אם המקדש חרב אלא הבית הכנסת שלנו עכשיו במקום מקדש כמ"ש ואהים להם למקדש מעט והתפלה היא במקום קרבן וא"כ כשם שקרבן הנשחט חוץ למקדש היה עונש כרת והקרבן הי' לשדים: אף עכשיו בתפלה וכן צריך להיות בבה"כ או במקום קבוע שהוא דומה לבה"כ ואם ח"ו מתפלל ביחידי בביתו אזי מביא התפלה דוגמת הקרבן לשדים כנ"ל וחייב ג"כ כרת ב"מ ואם הוא חי אף שמתפלל כמה פעמים בביתו אז יורד מנכסיו ועני חשוב כמת או שבניו מתים בחייו ח"ו ג"כ חשוב כמת. והירא וחרד על דבר ה' והרוצה ליזהר מהדלות ומיתת בניו ומכ"ש ממיתת עצמו יעשה לו מקום קבוע אף בישוב. להתפלל תמיד במקום אחד. ולמה באמת אני מוסר נפש על זה. שהקב"ה הקרה מעשה לידי כדי להוכיח בזה לזכות הרבים שפעם אחד באתי ליישוב שכולם קצבים ומוכרי בשר ולא הלכו לב"ה ושאלתי אותם אחי למה אינם אתם הולכים לב"ה להתפלל השיבו לי שצריכים למכור בשר שלהם. ואמרתי להם דרך שחוק כתיב שומע תפלה עדיך והדר כל בשר יבאו. ונתגלגל הדבר ע"י תוכחת שהוכחתי להם ע"ז והתוודה א' מהם לפני ליתן לו תשובה. ואמר בזה הלשון אשריכם רבי שאתם גוזר שלא יתפלל שום אדם בביתו שפעם א' התפללתי בביתי היה לי בהמה טריפה ובא נכרי א' לקנות בשעת ק"ש ולא רציתי להפסיק ורמזתי לאשתי לקצוב לנכרי בשר. והיתה מקלקלת הבשר כדרך הנשי' שאינם בקיאים לקצוב כאנשים וחטפתי הגרזן מידה וקצבתי בעצמי הבשר ובא הרצועה של תפילין תחת הגרזן ונחתכה לשנים. והתפללתי בעו"ה בחצי רצועה ולא היה השיעור כראוי להיות בימין