ספר הגן ודרך משה כא

וממיתין את האדם בשעת הדבר ב"מ. וצריכין ליתן טעם מה ענין דבר אצל דיבור דאיתא בגמ' אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל. וזה תמוה הלא אנחנו עם קדוש. אשר קבלנו עלינו אורה הקדושה ועול המצות וראוי לבא בשבילנו כל הטובות לעולם. אלא הכי פירוש הגמ'. משל למלך שיש לו גן נאה ומהודר. והמלך רוצה ליסע לדרך רחוק למדינה אחרת והכריז בכל מדינתו מי שרוצה לשמור גנו עד ביאתו יתן לו שכר פעולה טובה. ובאם שיקבל עליו לשומרו ולא ישמור כראוי אז יהיה גדול עונו מנשוא. והנה כל בני המדינה אינם רוצים לקבל הגן מפני אימה. שיראים עצמם שאינם יכולים לשמור כראוי. והיה שם אדם אחד ואמר למלך שיתן לו לשמור. וקבל עליו הגן הזה ומסר לו המלך לרשותו את הגן ונסע המלך למקומו. לימים רבים בא המלך לביתו ומצא את הגן חרוב על מי כועס המלך בודאי אינו כועס אלא על מי שקבל על עצמו לשמור ולא שמר כראוי כך המלך זה מלכי המלכים כביכול נתן לנו את התורה. היא הגן הטוב. והחזיר על כל אומה ולשון ואינם רוצים לקבל התורה מפני אימת וטורח המצות שלא יכולים לשומרה ואנחנו עמו קבלנו את התורה ואמרנו נעשה ונשמע ועכשיו בעו"ה לא שמרנו את התורה נמצא אין השטן מקטרג, אלא על ישראל. ולא על או"ה ויובן הגמ' הנ"ל אין פורענות בא אלא בשביל ישראל שקבלו את התורה לשמור ולא שמרו וק"ל. ועל כל קטרוג שהשטן מקטרג הקב"ה במדת רחמיו משתיק לו. למשל שהשטן אומר ישראל גנבים הם הקב"ה משיב לו מי יאמר אם האומות קבלו התורה שלא היו גנבים וגזלנים יותר מישראל. אבל אם מקטרג ואמר שישראל אין להם יראה ומדברים בבה"כ. לזה אין להקב"ה תירץ כביכול כי עכשיו ראינו בעו"ה האומות עומדים בבית תפלתם באימה וביראה. ומיד נתן הקב"ה רשות למשחית לחבל העולם וזהו דבר ר"ל. ואל תקרי דבר אלא דיבר שהיה מדבר בבה"כ וברא מלאכי משחיתים המה ממיתים אותו בשבת הדבר ב"מ ונראה לי דרך הלצה לרמוז בפסוק ה' ילחם לכם לגד השטן ואתם תחרישו"ן ר"ל אם אין אתם מדברים בבה"כ וק"ל. עפ"ז נ"ל כוונת הגמ' בב"ק דבר בעיר