ספר הגן ודרך משה כ

רנה שם תהא תפלה מזה משמע אפי' ביחיד צריך להתפלל בבה"כ מדקאמר הגמ'. בה"כ בעירו ולא מי שיש מנין בעירו. אלא אף בלא מנין צריך לבא לבה"כ מקום מיוחד לתפלה. כי לא ניתן רשות להזכיר בכל מקום שמו של הקב"ה רק בבה"כ. ואם הקשה הלא כתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי. זה אינו אם היה כתיב תזכיר שפיר מוכח מיניה. בכ"מ שאתה תזכיר. אבל עכשיו דכתיב אזכיר ר"ל בכ"מ שאתן רשות להזכיר כמו שפירש"י ז"ל דהיינו בב"ה דוקא. וכל אדם יודה על האמת שכל הגזירות והצרות באו בעו"ה לישראל מפני שאינם מתפללים בב"ה. ומכ"ש כשיש מנין בבה"כ והוא אינו רוצה להתפלל עמהם במזיד ומבטל איש"ר. א"כ אין לו מליץ יוש"ר שהוא ר"ת "יתגדל "ויתקדש "שמיה "רבא לתפלתו. אלא אפי' אם הוא אנוס ואין לו פנאי להתפלל במנין. או שהוא דר ביישוב במקום שאין לו מניין. מחויב לעשות לעצמו מקום קבוע להתפלל שם ערב ובוקר. שאין השכינה שורה אלא בבית הכנסת. או במקום קבוע על הישובי'. ואם לחשך אדם לומר הלא מלא כל הארץ כבודו. אף אתה חמור לו עכשיו בגלות ישראל בעו"ה נקראים נדה כמ"ש ע"כ לנדה היתה ונדה אסורה לישב עם בעלה על מקום שאינו קבוע שנע ונד. א"כ אין השכילה יכול לשרות עם ישראל רק במקום קבוע. כך מצאתי בכתבי האר"י ז"ל. ועוד טעם אחר אם אינו מתפלל במקום קבוע אזי התפלה הנ"ל חטפו וגזלו מלאכי חבלה ב"מ. ובעל הראשית חכמה מביא משל לענין הזה משל לאחד שהיה לו אוצר גדול מעבר לים ומתיירא מפני הליסטים שלא יגזלו ממונו לוקח עמו שומרים שמלווים אותו בדרך ואז הוא בא עם הממון לביתו בשלום. כך התפלה שצריכה לעלות לרקיע והוא מהלך ת"ק שנה ובחללו של עולם יש כמה מיני משחיתים ומזיקים הממתינים על התפלה. ואצ"ל המזיקים שנבראו מששת ימי בראשית אלא אפי מכל דיבור ודיבור שמדבר בבה"כ מן ברוך שאמר עד אחר י"ח נברא מלאך המשחית וחוטף תפלתו. ובזה תבין על מה עשה ה ככה ששלח ב"מ דבר בעולם ודרש בכתבי האר"י ז"ל אל תקרי דבר אלא דיבור לפי שהיה מדבר בבית הכנסת נבראו מלאכי חבלה