ספר הגן ודרך משה יג

ואינו אוכל אלא לשובע נפשו פי' לקיים נפשו דכתיב ואכלת ושבעת וברכת פי' אכילה שהוא לקיום הגוף אתה חייב לברך ברכת המזון אחריה אבל על מילוי כרס שהוא אכילה גסה גורמת חלאים רעים לכך אסור לברך אחריה ברכת המזון שנאמר ובטן רשעים תחסר פי' רשע שממלא כריסו ואוכל עד שיסתפק תאוותו וממלא כריסו כבהמה. תחסר פי' אכילתו מברכה פי' מברכת המזון ואיזו נקרא אכילה גסה ראיתי בספר ר' משה מיימון שממלא כריסו ואוכל עד שיסתפק תאותו מאכילה לגמרי ואינו יכול לאכול יותר מחמת רוב המאכל תמשוך האצטומכה למטה ויכבד עליו המאכל לכן יזהר כל אדם מאכילה גסה כי מה תועלת ברוב תאות ותענוגים ורבוי אכילה אם לא ב"א מטה בשר ורימה. כתיב אותי יום יום ידרשו ראיתי במדרש כ"ד שעות יום ולילה ובכל שעה תתר"ף חלקים וכתיב וגם יום יום ידרושו באיזה דרישה הכתוב מדבר. אם בדברי תורה שילמוד אדם כל היום או יתפלל כל היום שהוא כ"ד שעות ואל יפסיק אפילו רגע אחד זה אי אפשר שהרי בשר ודם צריך לנקביו ולאכול ולשתות ולישן אלא יש לומר דרישה כל מעשיך באכילה ובשינה. ואל תעשה שום דבר להנאת גופך אלא כדי להחזיק את גופך שתהיה חזק ללמוד תורת הש"י ולרדוף אחרי מצותיו. וכן מצאתי בספר המצות כשאדם הולך לישן ולאכול ולשתות תהא כוונתו כדי שתהא גופו חזק ובריא ללמוד תורה ולהתפלל ולעשות מעשים טובים לכן טוב לאדם שירגיל עצמו לאכול במדה ולשתות במדה. זה הכלל כל מצות תלוים באדם שנאמר כי זה כל האדם כלומר כל מצותיו תולים בו. וכל מצות שאדם עושה יזהר שלא יעשה כדי שישבחו אותו רק כל טרחו וכל עמלו בתורה ובמצות כולם יעשה לשם שמים וצריך אדם ליזהר בלא יעסק בבני אדם כלומר מעצמו ששום אדם אינו מבקש ממנו והוא עושה כדי למצא חן בעיניהם ומשבח בו כדי שישבחוהו ועל ידי זה יבא שיהא מצוי תדיר לעבודת האדם יותר מעבודת הבורא ית"ש אבל אם אדם עוסק עם הבריות במצות הבורא כגון גמילות חסדים וכיוצא בו ודאי עליו מוטל לעשות אע"ג שעם בני אדם מתעסק כי הבורא יתברך צוה על כל אדם