ספר חסידים סא

כתיב בקהלת (קהלת ד ו) טוב מלא כף נחת ממלא חפני' עמל ורעות רוח נחת רוח ליוצרם כי מלא כף שאדם נותן ליראי שמים עניים שירדו מנכסיהם ממלא חפנים לעניים שאינם מהוגנים אשר בהם עמל ורעות רוח ולא עוד אלא שנחשב לו לעון כשהוא נותן לפריצים ונותן להם אתנני זנות ובעילות ומקיים מורדים בהקב"ה בעולם לפיכך יתפלל אדם להקב"ה לעולם שיזמין לו בני אדם מהוגנים ד"א מלא כף נחת בצדקה ברצונו הטוב ושלא בגערה ממלא חפנים שנותן שלא ברצונו ולבו רעה כדכתיב (דברים טו י) אל ירע לבבך בתתך לו ד"א טוב לאדם לפרנס אחרים אם אין לו אלא לפרנס נפש אחד טוב משיתן לחמשה ולא יספיקו נמצא חפנים עמל לפי שכל אחד חסר אבל אם גם אחרים נותנין לכל אחד ואחד טוב לו לתת גם הוא לכל א' ואחד ועל זה נאמר פזר נתן לאביונים ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה וצריך כל אחד ואחד הן עשיר הן עני לפי כחו להיות משועבד להקב"ה רנטייר בלעז פרוטה או מחצה לשבוע להיות חק קבוע ולא יעבור להראות שהוא עבד למקום ומה שהוא נותן הוא כפרת נפשו וכל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול והעני שאינו יכול להרבות בנתינה יעשה מצות בגופו ואסור לפרנס לכוף העני לעשות צדקה והעושה כן נעשה כגוזלו גוזל מזה ונותן לאיש אחר: