ספר חרדים צו

אלמנה ויתום לא תענון לא מבעיא בממון אלא אפי' לדבר להם בקושי הוי עינוי וענש הכתוב מיתה למענה דכתיב בתריה והרגתי אתכם בחרב, רמב"ם ורבינו יונה, ממנין תרי״ג: (כה) לא תונו איש את עמיתו פירשו רז"ל שלא יצערנו בדברים קשים מלשון והאכלתי את מוניך את בשרם ובאונאת ממון יש לאו אחר מתרי"ג: (כו) הוסיפה התורה לאו באונאת הגר אפי' בדברים קשים שנאמר וגר לא תונה מתרי"ג: (כז) שלא להלבין פני חבירו אפי' כשמוכיחו להשיבו מעון הכתוב הוכח תוכיח ואמרו יכול יוכיחנו ויהיו פניו משתנות ת״ל ולא תשא עליו חטא, רמב"ם מתרי"ג: (כח) אך כשהוכיחו כמה פעמים ולא רצה לקבל אז יש לו להוכיחו ברבים ובכלל לאו זה מנו חכמים המכנה שם רע לחבירו שהוא מתבייש ממנו או הקוראו בבזיון בכינוייו ואמרו המכנה שם רע לחבירו או המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא ע"מ: (כט) ולא תענה על ריב לנטות פי' ר' שלמה גבירו״ל כענין אל תצא לריב מהר שאמר שלמה אלא שיהיה האדם מאותם ששומעים חרפתם ואינם משיבים שאם אינו עונה באין נרגן ישתוק מדון ואם יענה תתחזק המריבה ביניהם ומצוה זו מנאה רשב"ץ מתרי"ג: (ל) לא יקום עד אחד באיש אזהרה לב"ד שלא יחתכו הדין על פי עד אחד: ממנין תרי"ג: (לא) ונראה דגם העד עצמו מוזהר בכך כדאמרינן בפסחים טוביה חטא וזיגוד מנגיד והרי רב פפא הלקה לזיגוד על שהעיד יחידי על טוביה ואין עד אחד כשר אלא לענין חיוב שבועה ששנים מחייבין את האדם ממון ו ואחד מחייבו שבועה, רשב״ץ, ע"מ: (לב) ולפני עור לא תתן מכשול אזהרה לאדם שלא יתן לחברו עצה שאינה הוגנת לו' רבינו יונה. ממנין תרי"ג: (לג) לא תשא שמע שוא אמרו ז"ל דקרינן נמי לא תשיא אזהרה לכל אדם שלא יספר לשון הרע ע"מ: (לד) ואזהרה נמי לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא חבירו עמו רשב"ץ, ע"מ: (לה לו) לא תלך רכיל בעמך כמשמעו אזהרה לכל אדם שלא יטעון דברים מזה לזה מתרי״ג, וגם מכאן אזהרה שלא