ספר חרדים ט

עז פנים הוא ועליו תנן עז פנים לגהינם ועל שומר מצותיו תנן ובושת פנים לג״ע והרי אנו מתפללים לפניו ית' בסוף תפלתינו ואחר מצותיך תרדוף נפש וחובה עלינו כל היום לרדוף אחריהם בכל עוז וכשנתן לב שלפניו ית' אנו עומדים תמיד כמד"א חי ה' אשר עמדתי לפניו יש לנו להתחזק ולא להתרשלי מלקיים מצותיו בזריזות ושמחה רבה דכתיב דרך מצותיך ארוץ וכ' נדעה נרדפה לדעת ה' ואנו מתפללי' והאר עינינו במצותיך ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך לכן ראוי לשנס מתנינו לקיימה בשמחה

ויש מצות עשה שלא יתחייב אדם בהם כי אם בסבה כגון מזוזה שמי שדר באהל פטור מן המזוזה וכן אם ידור בבית שחסר א' מן עשרה תנאים שצריך שיהיה בו כדי שיתחייב בה כדכתב רמב"ם וכן מצות מעקה צריך תנאים כדי להתחייב בה וכן ציצית מי שאינו לבוש טלות שיש בו ארבע כנפות פטור ובתרומה ומעשר בחוצה לארץ האדם פטור וגם בארץ ישראל פעמים דפטור כמבואר בגמרא וכן מצות נתינת שכר שכיר ביומו שאם לא ישכור אדם שכיר אין כאן מצות נתינה ופעמים שלא תבא הסבה לאדם כל ימיו ונמצא שלא עשה אותה מצוה לעולם וכן כל כיוצא במצות אלי אין בית דין של מטה מענישין את האדם למה אינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב כדי לקיים אותן אבל ב"ד של מעלה מענישין עליהם כשיש חרון אף בעולם כדאיתא במס' מנחות שנגלה מלאך לרב קטינא ואמר לו אתה בלא ציצית בעבור שבגדיך פטורים אם כן מצות ציצית מה תהא עליה השיב רב קטינא וכי יש עונש על מצות עשה כאלה למה אין אדם משתדל להביא עצמו לידי חיוב השיבו המלאך בעידן ריתחא ענשינן אעשה ולשון הרב רבינו יונה גם על מצות כאלה אמרו ז"ל ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו כפי המצוה ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיוב עליו ובפרק ערבי פסחים אמרו דמי שאין לו ציצית בבגדו הוי מנודה לשמים וכתבו עליו התוספת ומיירי דיש לו ואינו מניחו אי נמי אפילו אין לו יש לו לחזור ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לא״י כדי לקיים המצות התלויות בה. ויש מצות עשה שחיובן בלא שום סבה אך אין חיובן תמיד רק לזמנים ידועים מן השנה או מן היום כגון תפלה ותפלין צדקה שופר סוכה לולב וכיוצא בהם וכתבו התוספות והרב רבינו יונה דבמצות אלה אפילו ב"ד של מטה מענישין כדאמרו ז"ל שאם הזהירו את האדם ואמרו לו עשה סוכה ואינו רוצה או עשה לולב ואינו רוצה מכין אותו