ספר חרדים נו

קסנים שאין צריך לכסות ויתד לגדולים שצריך לכסות ינתן טעם הפסוק לפי שה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך הלכך והיה מחניך קדוש בפ"ג דמסכת ברכות ובפ' כ"ג דמסכת שבת אמרינן בהדיא דמן התורה אסור להרהר בדברי תורה או בתפלה כנגד עמוד של מי רגלים שנאמר ויד וגו' וכן כנגד צואה או בבית המרחץ או בבית הכסא או במבואות המטונפות שנאמר ויתד וגו' דבעינן והיה מחניך קדוש וכתב רבינו יונה דקבלו רז"ל דבכלל פסוק והיה מחניך קדוש צריך שיהיו מחנינו קדוש בכל מקום שאנו עוסקים בתורה או מהרהרין בה אבל במחנה המלחמה אפילו בלא הרהור תורה נאסרו ולדעת הרב ז"ל הרי אלו שתי ענפי מצוה אפי' חוץ למלחמה בכל מקום הרהור תורה או תפלה אבל רשב"ץ כתב כי עיקר שתי מצות אלו אינן מיוחדות במחנה המלחמה אלא בכל מקום וקרא יהיב עעמא למה ויד תהיה לך וגו' משום דבעינן והיה מחנך קדוש והרי ישראל תמיד מהרהרין בתורה וכן נראה מדברי רשב״י במסכת שבת פ' השואל, ולדעתם יש לומר דלרבותא נקט קרא כי תצא מחנה על אויביך דלא תימא שלא תטריח את אנשי המלחמה דוגמת דמאי דאמרו במסכת עירובין דפטרו במחנה המלחמה נטילת ידים ועירוב ודמאי קמ"ל ואמרו רז"ל דכי מהרהר בדברי תורה במקום שאסור להרהר עליו נאמר כי דבר ה' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ממנין תרי"ג, (מב) בזוהר פ' תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי' אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע"ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע"י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע"י הכעס אלא יהי' לבו נח ומיושב