ספר חרדים נד

במסכת קידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור אע"פ שעד עתה היה רשע ע גמור לעינינו הרי זו מקודשת מספק שמא באותו רגע הרהר תשובה בלבו דמיד אקרי צדיק גמור לפני ה' הרואה כליות ולב והענף השני בפה שיפרט החטא בפיו ויאמר שלא יוסיף לחטא שנאמר והתודה אשר חטא וכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב וכתיב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו ובעבור התשובה הגאולה מתעכבת שנאמר שובה אלי ואשובה אליכם ובכל יום ויום בת קול מכרזת שובו בנים שובבים כדאיתא בזוהר פרשת נשא לכן כל איש יחרד וישוב אחרים מעון כפי כחו במתק לשונו וימצא חן בעיני מלכו של עולם אשרי חלקו ממנין תרי"ג: (לה) כבד את אביך ואת אמך מצינו כבוד בלב דכתיב מי יגור באהליך כו' נבזה בעיניו נמאס היינו עיני השכל שיחשוב האדם בלבו כי הוא נבזה ומאוס ונקלה וסיפיה דקרא ואת יראי ה' יכבד ואם הכבוד בדברים ובמעשה בלבד ולא בלב הרי משוה אותם לו שהם נבזים ומאוסים בעיניו כמוהו רק מכבד אותם בפה מפני שהש"י צוה אלא כרחך הכי קאמר ואת יראי ה' יכבד בעיניו שידמה בלבו שהם גדולים ונכבדי ארץ שזהו עיקר כבודם ומתוך כך ודאי יכבדם בדבור ובמעשה ועל המבזה אביו או אמו בלבו או בדברים או במעשה שסותר דבריהם או יושב במקום המיוחד להם וכיוצא בזה נאמר ארור מקלה אביו ואמו ופירשו שאינו לשון קללה אלא לשון בזיון ואשכחן בזיון בלב דכתיב ותבז לו בלבה ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני וכתיב ותקל גברתה בעיניה ועל זה אמר שלמה עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר ומעשה היה בימינו באיש שהיה זן את אמו רק שהיתה קלה ובזויה בעיניו לפי שנשאת לאיש אחר אחרי מות אביו והאיש הזה הלך דרך ים ונהרג והושלך לים וחפשו היהודים לקברו ומצאהו על שפת הים ועין אחת נוקרת שנקרוה העורבים הרי לך בכבוד האב, ענף מצוה: