ספר חרדים נג

נפשו מאלהים גם לא יאמר מקרה הוא כי אז ילך עמו השי"ת בחמת קרי אלא יפשפש במעשיו וישוב בתשובה וזה חלק עיקרי ממצות ואהבת את ה' דכתיב בכל מאדך ודרשו ז' בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין טוב ובין יסורין לקבל בשמחה דכתיב חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה וארז"ל הנעלבים ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שהרי הוא יתברך אוהב אותנו דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' וחביבים עלינו יסורים שמביא עלינו שהכל לטובתינו וכתיב נאמנים פצעי אוהב וכתיב שבטך ומשענתך המה יונחמוני ממנין תרי"ג לסמ"ק וסמ"ג: (לב) ומלתם את ערלת לבבכם פי' שיהא לבו של אדם רך לקבל דברי המוכיח ולא ישנאהו אדרבה יוסיף לו אהבה על דרך הוכח לחכם ויאהבך ממנין תרי"ג לסמ"ק: (לג) כתיב שמור את יום השבת לקדשו בדברות אחרונות ובראשונות כתיב זכור ואז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכתב רמב"ן מתיבת לקדשו למדו רז"ל מצות עשה אחת מתרי"ג והיא אמירת קדוש בשבת אבל עיקרו של פסוק מיירי בכל הימים לזכור את יום השבת בלב ובפה כדי שתהיה האמנת חידוש העולם בלבבנו עדי עד ולכך לא יהיה זז זכרון שבת ממנו וכשנמנה הימים לא נמנה כגוים לוני"ש מארטי"ש מארקו לי״ש אלא אחד בשבת שני בשבת שלישי בשבת רביעי בשבת חמישי בשבת ששי בשבת כדאיתא במכילתא וכן כל כיוצא בזה באופן שלא ימוש מפיו בכל יום זכרון השבת וזה לשון ספרא זכור את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת לב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ"ל למדנו שמצוה לזכור בלב כל הימים את יום השבת ענף מצוה: (לד) מצות עשה שישוב החוטא מחטאו שנאמר ושבת עד ה' אלהיך ולה שני ענפים הענף העיקר בלב שנתחרט חרטה גדולה ויסכים הסכמה חזקה שלא יחטא עוד עד יום מותו שנאמר שובו עדי בכל לבבכם וארז"ל