ספר חרדים מג

תירא וזהו שאמר שלמה אשרי אדם מפחד תמיד ממנין תרי"ג: (ד) מכלל היראה שלא להוציא האדם שם שמים מפיו אלא במורא הלב ולצורך גדול ולא לבטלה כדאמרו במסכת תמורה אזהרה ל למוציא שם שמים לבטלה שנאמר את ה' אלהיך תירא והשומע הזכרת ה' מפי חבירו לבטלה בשוגג שלא יודע שזה אסור מזהירו ומתרה בו שלא יחזור ובמזיד חייב לנדותו ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנדוי הכי איתא במסכת נדרים יש מפרשים הוא עצמו היינו השומע שלא חש לכבוד ה' שהיה לו לנדותו בפומבי ואם היה מתיירא ממנו היה לו לנדותו בינו לבינו ולהתירו מיד כדי שלא יהא מכשול לרבים

והרמב"ן פי' בשטת נדרים שלו הוא עצמו היינו המזכיר לבטלה אף כי לא נדהו שום אדם הוא יחלוץ מנעליו וישב בקרקע בנדוי ויבקש משלשה שיתירו לו ואז בהכנעתו ונסלח לו ואם לאו עליה אתמר אם לא תשמור כו' ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך ומצוה זו נמי תמידית ואיזו הזכרת ה' לבטלה בכל לשון הוא בין בשבועת חנם שלא השביעוהו ב"ד בין בשבועת שקר או בקללה או בדברי הבאי או שבירך ברכה שאינה צריכה ענף מצוה: (ה) מצות עשה לאהוב את ה' שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וכתב הרמב"ם והאיך היא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע את השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו וירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבאותיך מה אנוש כי תזכרנו וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' תמיד כאלו חולה חולת