ספר חרדים לז

ומסיים עוטה אור כשלמה שלא לנוכח הכל כוונה אחת אלא שפעם מקדים הגילוי ונרתע לאחוריו לומר שמצדו יתב' אינו נגלה אלא מאד נעלם ופעם מקדים ההעלם ואחר כך מזכיר הגילוי לומר שבו יתב' נדבק מצד גלוי ספירותיו כדכתיבנא לעיל בסוד רצוא ושוב וכל ירא אלהים ישמור נפשו מאד לבלתי יחטא בשבחות השם הנכבד והנורא בעת זכירתו שיתן לב אל המאציל במחשבה ואל ספירות בדבור: למדנו מדברי אליהו האמורים למעלה פי' לשון שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלה מנחה שבת אתה אחד ושמך אחד שאתה אעפ"י שנראה שהוא לשון גילוי אל המאציל יתב' אנו מכונים שהוא אחד שאין כמוהו באמת ונגלה הדבר הזה לנו ע"י ספירותיו ובפרט באחרונה שהיא גלויה יותר מכולן וזהו אתה אחד: ואח"כ אנו אומרים ושמך אחד רמז לספירותיו העשר שגם כן הם ייחוד אחד מצד דביקותם בו יתב' שהם אחד בחושבן שהם עשר כולן ייחוד אחד דוגמת אור הנר שיש כמה גוונים וכולן אור א' וכדכתיבנא לעיל והוא מה שאמרו קודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו א' כדפרישנא לעיל דהיינו קודם שמאציל בספירותיו היה א' שהאצילה ועדיין לא עשה כסא אליהם הוא העולם הנקרא בריאה היה הוא ושמו אחד הוא רמז למאציל ושמו רמז לי' ספירותיו שכלו שם א' וייחוד אחד

פרק שביעי הפלי' ה' ללמד לברואיו כי הוא לבדו המושל בכלם ויעבדוהו וירעדו ויבהלו מפניו על דרך שאמרו לאשמדאי שמא דמרך עלך ורגז ופחד והשפיל עצמו עד הארץ כדאיתא במסכת גיטין וזה כי עשר ספירותיו יתברך נכללו בארבע אותיות שמו הגדול כנודע דקוצו של יו"ד רמז לכתר וגופה של יו"ד רמז לחכמה והה"א רמז לבינה והוי״ו ל לששה ספירות וה"א אחרונה רמז למלכות וכשרצה לברא העולם בתחלה בעולם הבריאה ברא ארבעה עמודים רמז כי הם תחת ממשלת עשר ספירותיו וכן בעולם היצירה ארבע מחנות שכינה וכן בעשייה ארבע יסודות רוחניים וגשמיים בסוד אבי"ע אצילות