ספר חרדים לו

דוכתי' בזוהר דלשון אתה לא ימצא בכל התורה כולה רק במלכות ותפארת ובחסד ולדעתם ז"ל גם בחכמה דעלה איתמר כי אתה אבינו אבל בכתר לא נזכר אלא בהעלם הוא כמה דאת אמר הוא עשנו ולא אנחנו: די"ל דלשון תורה לחוד ולשון רבנן לחוד: אי נמי כיון דודאי כל תפלתינו וכל דבורינו בתורתו ובמצותיו אל המאציל לבדו אנו מכוונים שהרי ספירותיו אינם אלא דמות מלבוש אור לו יתב' כדכתיבנא לעיל והכי מפורש בפ' דר' אליעזר עשר לבושין לבש הקב"ה וברא את העולם אם כן ודאי אפילו כשאנו אומרים ברוך אתה ודאי שאנו מכוונים לדבר אל המאציל ב״ה: וזהו המשל שאומר בפ' דר"א עשר לבושין לבש וכו' ללמדנו מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא שהבא לדבר אל מלך בשר ודם אע"פ שיש לו בגדי תפארת מבהיקין ומזהירין באור מרגליות יקרות לא אל מלבושו מדבר ומכוין אלא למלך הלובש אותם: והכא נמי הבא לדבר למלכו של עולם אליו לבדו ידבר ומכוין אך מה שאנו אומרים שאתה רומז למלכות רוצה לומר שהמלכות שהיא נגלה אנו מכוונים שיבוא האור מן המאציל שהוא עיקר הכל אל המלכות שנקרא אתה וגם אליהו באומרו אנת הוא כך כיון לדבר אל המאציל ב"ה אלא שייחד ספורותיו יתב' עמו דאנת רמז למלכות והוא רמז לכתר על דרך שאמרו בספר יצירה נעץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן וכן כל מקום שאנו אומרים ה' שפתי תפתח לנוכח אל המאציל אנו מדברים אלא שאנו מדברים לנוכה כאלו הוא נגלה שנתגלה לנו יתב' ע"י ספירותיו המתגלות בצד מה: והברכות שאנו מזכירים בהם נגלה ונסתר כמו ברוך אתה ה' אשר קדשנו ואין אנו אומרים אשר קדשתנו אנו מכוונים לדבר אל המאציל: אך עניינינו בפירוש ברוך אתה שהוא נגלה ע"י ספירותיו אבל מצדו עמוק עמוק מי ימצאנו לכך נסיים אשר כדשנו שלא לנוכח ולמדו רז"ל זה מפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה ישקני מנשיקות פיהו דהוי שלא לנוכח ומסיים כי טובים דודיך לנוכח ודוד אמר ה' אלהי גדלת מאד לנוכח