ספר חרדים לה

לשש קצוות נשמה למלכות והמלכות נשמה לכסא והכסא נשמה להיכלות וההיכלות נשמה למדורין שהם העשיה הרוחנית והעשיה הרוחנית מתפשטת ונעשית נשמה ל לעשיה הגשמות הם שמים וארץ וכל אשר בם וזה ידענו מצד הקבלה האמיתיות לא מענין החוקרים שעמדו על צד החקירה על קצת מן הקצת

יעוד צריך לדעת שעם היות שהספירות משתלשלות זו מזו עכ"ז אין האלוה מתבחן לספירות שנא' עצמות ונשמות שכתר עלול מא"ס ב"ה וכן נשמה שבכתר עילה לנשמה שבחכמה ח"ו אלא הוא עצם א' תכלית אחדות נמצא בכתר ונמצא בחכ' ונמצא בכל ספירה וספירה, נם אין אנו יכולין לומר שהספירה כלולות ממנו כדרך שכלולות זו מזו שהרי אין מציאותו ממין מציאת הספירה כדי שיתפס אליהם ונאמר שהם כלולות מעצמותו אמת שהוא נמצא בספירה ופועל בהם כנשמה בתוך הגוף אמנם אינו בכלל איברי הגוף דהיינו מספר עצם הספירה או נכלל בעצמותם ולא זאת בלבד אלא אפילו לתת מספר וחשבון בו ואומר א״ס שבכתר וא"ס שבחכמה וא"ס שבבינה וכיוצא ולעשות בו חשבון ומספר גם זו כפירה גמורה שאין א"ס מתפשט למספר הספירות אלא הוא אחד מיוחד מצד עצמו ומצד ספירותיו ואין הספירה מחייבות בו מספר עם היותם מספר מפני שאינו עצם מתפרד לחלקים וזהו שנאמר חד ולא בחושבן, עכ"ל

פרק ששי איתא בהקדמת התיקונים פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן: אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיס' בך כלל: אנת הוא דאפיקת עש' תקונין וקרינן לון עשר ספירין לאנהגא בהון עלמין וכו' כיון הרשב״י להקדים זה המאמר של אליהו בתחלת התיקונין שהעמיק בהם בחכמה הפנימית כדי שלא יטעו החברים לדמות הנאצלים אל המאציל כמו שהקדים באדרא כדכתיבנא לעיל ולא תקשה לד שקרא למאציל בלשון אנת ממה. שכתב בכמה