ספר חרדים לב

אלו עד אין תכלית והוא הכסא וכיוצא יעלה מדרגה למעלה ממדריגה בספורות וירגיל עצמו להפשיט הגוף

ואל תתמה בדעתך שיש אלוה ע"צ המגביל שא"כ נמצאת מחייב מציאותו בדעתך ע"צ הגבול והגשמות ח״ו אמנם תדמה בדעתך חיוב מציאותו לבד והוי רץ לאחור שאם יעלה דמיונך ביותר מזה נמצאת מהרהר באלוה מצד חיוב עצמותו והדמיון יגביל ויגשים לכך תן לד לדעתך מחסום ואל תתירהו יותר מדאי אלא תחייב מציאותו ותשלול השכלתך מהשגתו ושתיהם כא' ברצוא ושוב רצוא לחייב המציאות ושוב שלא תגביל וזהו שאמר בספר יצירה ואם רץ לבך שוב לאחור וענין זה אפילו בחיות הקדש והחיות רצוא ושוב ואפי' בספירות הנקראות חיות רצוא לחייב המציאות ושוב שלא להגביל וזהו נמי אומרו בזוהר ברח לך אל מקומך ומה אם בספירות נאמר כן כל שכן בנבראים כל שכן ביצורים כל שכן בנעשים וכל שכן במלובשים בחומר כמונו וזהו שאנו אומרים אחד ברצוא ואין יחיד כיחודו בשוב

קדמון יש למשכיל ליזהר ולהשמר שלא ידמה שום נמצא קדמון זולתו כלל ועיקר ואפילו הכתר ראש לכל הנמצאים ממנו הוא חדשו והמציאו שכבר קדם אליו העדרו ער שאין סוף חדשו והמציאו ואין שום נמצא קיים במציאותו של שלעולם לא יעדר אלא הא"ס ברוך הוא אמנם מה שנאמר עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד אין הכוונה אלא על התפשטות האצילות קודם גמר ההתפשטות והיינו עד שלא נברא ונאצל העולם שהוא הבינה הנקרא עולם היה המציאות הוא ושמו דהיינו הוא בכתר ושמו בחכמה וא"ס ב"ה לא נכנהו בשום כנוי מעצמו אלא על ידי ספירותיו ושמור העיקר זה מאד ועתה הגם שיאמרו שקדם לשמיטה זו כמה שמיטות לא אכפת לן מאחר שהאמונה תקועה בלבנו שהוא המציא כל נמצא מתחלת הישות הראשון אין בו שינוי כלל לא נוכל לייחס אליו שום שינוי כלל ולכך לא נאמין שנתחדש לו שום