ספר חרדים רכא

אדם שאי עיניך השמימה לנוטה שמים כיריעה ומאיר לארץ ולדרים עליה הוא הבורא יתברך ולא תזוז מלפניו, בדרך בשבתך ובקומך כי הכל צופה לכן תדיר מפניו תבהל ורתע לפתוח פיך נגדו יתב'. בן אדם דבר גדול דבר התנא רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כי ההפך דומה למי שאינו משוה כבוד המקום ככבוד הבריות כרשעים שהיה במחשך מעשיהם אמר מי רואנו ומי ידענו בן אדם כשתסבול ולא תבוש ותאמר חטאתי בין למי שמבזך ומקטנך ובין לקרוביך או רעך המרחיקך תשמח כאלו הרווחת מאה זהובים שהרי אלו יסורין ממרקין עונך שהרי אמרו אגרא דיסורין שתיקותא וכשתכעוס לא די שלא הרוחת אלא שהפסדת והוספת פשע על חטאתיך היינו דאמרו ז"ל שמחים ביסורין כי ודאי יש לשמוח בהם יותר ממוצא שלל רב ודוק שהזכירו זה גבי עלובין ואינן עולבין שנקרא הסבלנות יסורין וכן פירש החסיד ר' יוסף יעבץ. בן אדם לא תענה בריב בדבור או במעשה גם במחשבה לא תדינהו לכף חובה. בן אדם עשה חסד וצדקה תמיד אפי' כשתאכל או תשתה או תישן או תלך למרחץ תכוין לגמול חסד כמו שהיה הלל הזקן עושה והיינו דכתיב גומל נפשו איש חסד כלומר מי שהוא איש חסד אפי' כשמטיב לעצמו מכוין לגמילת הסדי'. והמכוין לזה ראוי להזהר שלא יריע לגופו במאכלו שהרי אסור להרע לאחד כדי להטיב לאחר יחיד כ"ש רבים ולהנאת תענוג הגרון איך יריע לכל רמ"ח איבריו כ"ש שגם מריע לנפשו הן בביטול עבודה להכניס ולהוציא בלי צורך הן כי ירום לבבו וסר מאחרי ה' כדכתיב פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ונקרא אכזר על עצמו היינו דמסיים קרא ועוכר שארו אכזרי שעוכר מעיו ומזיק לכל גופו הוא שארו הקרוב אליו. תנן במסכת אבות שמאי אומר עשה תורתך קבע כך פרקים בכל יום כך הלכות בכל יום כחוק העבד לרבו כי עבדים היינו לפרעה במצרים והיה כל אחד עושה לבנים סך ד' מאות ביום ובלילה כדכתב הרב ר' אליעזר מגרמי"ה זלה"ה שזהו שאמר הכתוב מתכונת