ספר חרדים רו

ובדיבורו שלא יקל עם הבריות ולא יחשוף השן תמיד וכל שכן לאשתו ובניו אהבה עזה בלב והראות מעט והכל לכבוד השוכן עליו שיתכבד ויתיירא על ידו. אמרו ז"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה לכן לא תניח מצוה קבוע בשביל אחרת רק להציל נפשות, והלויה כהצלת נפשות דמיא שכן אמרו כל מי שאינו עושה לויה לאדם הוי כשופך דמים, אור ה' מאיר פניך ואתה חי ובהסתרו מיד אדם גוע ואיך תסתיר פניך מהביט אליו תדיר בעוד הוא מביט בך ומחייך אין ק פנים גדול מזה לכן תתבייש מפניו והכנע. יש לאדם ל לעשות עבודת המלך שיהיה התפלה בארבע כלי זהב הלשון והלב והאזן והעין דהא צריך אדם לסתום עיניו בתפלת לחש ולהשמיע לאזנו אפי' בתפלה דבלחש לכן יזהר שלא יחסר ולא יפגום אחד מהם כלל בשום זמן כלל וכ"ש בשעת העבודה. אע"פ שאדם עצב מצד עונותיו צריך להיות שמח בשעת עבודה דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וזה בכלל כל עבודת ה' ק"ו בעבודת התפלה שנקראת עבודה שבלב. כמה ראויה לאדם להיות קדוש ברמ"ח איבריו ולבו ונפשו אחרי שהוא היכל למלך הקדוש כדכתיב בקרבך קדוש וכתיב היכל ה' המה וכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וגו' כלומר ואני שוכן בתוככם דכתיב ונתתי משכני בתוככם אמרו במסכת ברכות כל הקורא ק״ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו דהא כתיב בה טוטפות מכאן אנו למדין כיוצא בזה כל הקורא קריאת שמע בלי כוונה מעיד שקר דהא כתיב בה בכל לבבך והוא הדין לתפלה ואם מהרהר בקנייני העולם גם זה שקר בוכל מאדך שמחשיב ממונו מעבודת בוראו וכ"ש אם אין תועלת באותו הרהור דעליה אתמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים טעם לסתימת העינים בעת התפלה כלומר כאלו נפטר מהעולם והוא לפני המלך כסתימת עינים של הינוקא דאיתא בפרשת בלק שסתם עינוי רגעא חדא ואמר שלמא לכון מארי מארי כולא כיון שנקרא התפלה עבודה וישראל נקראו עבדים ראוי לטרוח בקול