ספר חרדים רה

צבור ובקול גדול שישמעו כלן תברך ותתפלל כמו שאמרו צריך להשמיע לאזנו אך לא ישמעו תפלת לחש אחרים. איך תכעוס ובכעסך תוציא נשמתך היקרה ותשכון במקומה רוח רעה דומה אתה למי שנועץ סכין בכעסו בלבו ואם ילבין פני חבירו הרי שפך דמים. צער אלף פרחים מבטל צער חתיכת כסף קטנה כן ויותר צער מניעת העבודה לצער אבידת מעות ושאר הייסורין וצער העבודה הן הן יסורין של אהבה והמצטער יותר על ממונו וכבודו מורה שאוהבם יותר ממנו חלול' לכן התבייש כן ושוב לאחוריך שב בדד ובכה לפני אלהיך כאשר ראית שנתכעסת ונצטערת על עסקי ממון או קלון כבודך. כתיב אליך נשאתי את עיני וכתיב אליך ה' נפשי אשא וכתיב נשא לבבנו אל כפים וריוח הממון יתיחס אל הכפים שנאמר יגיע כפיך כי תאכל לכן בן אדם פרוש כפיך אל ה' ועיניך נשואות לו ונפשך ולבבך וממונך על כפיך כמי שמקריב דורון למלכו. הראות בן מכיש ממי שהיה אביו נושאו על כתיפו והוא פוגע באנשים ושואל להם הראיתם את אבי והרי הבורא יתברך נושא עולם ואתה בן אדם מה לך עם העולם לא תתבטל ממחשבתך בו תמיד. עיקר מכון השכינה בלב ישראל שנאמר ושכנתי בתוכם וכן פירש הרשב"י בפסוק כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך קרב הוא הלב שהוא באמצע מחניך שהם רמ"ח איבריך וסיפיה דקרא ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הלכך כשלא יקדש איבריו אפילו במותר להם במחשבה בדיבור ובמעשה נמצא מחריב המקדש ואוי למחריב מקדשו של מלך בכל יום. מ"מ פרט הכתוב יותר עון הזמה שהבורא שונא זמה הוא גם בכלל הקדושה בשעת חיבור אדם לאשתו גם בכלל ערות דבר נבלות הפה גם עולה בגימטריא ערות עם המלה כמנין הכעס במספר קטן שהכעס גורם סלוק השכינה מהאדם והשכן תחתיה קליפה בישא הנקרא רעה כדאיתא פרשת תצוה בזהר ובהדיא כתיב הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. צריך שיכבד אדם את עצמו מעט במלבושין