ספר חרדים קצד

אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין דכלהו קיימין ושארן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא וכדין נטלין ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא אתושד בארעא ואתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו דברית דא דאשתעבד בסטרא מסאבא עכ"ל ויש קצת בני אדם טועין בעון זה זה כי לא ידעו שהוא אסור ומהם מי שלא קדם יראת חטאו לחכמתו להיות מן החרדים על דברו יתברך ולמדו מן הגמרא מה שהיה נראה לכאורה דאין בזה עון אשר חטא מדגרסינן סוף פרק שלישי דמסכת נדרים דאשה א' באה לפני רבינו הקדוש ואמרה לו שולחן ערכתי לו והפכו ואחרת ג"כ באה לפני רב ואמרו דמותר הוא ופירשו קצת מפרשים דהפיכה זו היינו בעילה שלא כדרכה והורו בזה היתר לעצמם ולא נתנו לב לירד לעומקה של הלכה ולהסתכל בדברי רבני ישראל מפרשי הגמרא שכלם הקשו על סוגיא זו מאותה סוגיא דיבמות בפרק ד' אחין שאמר שם בהדיא דער ועונן זה היה עון מיתתם ששמשו שלא כדרכה רבינו משה בר מיימון תירוץ דער ועונן כששמשו הוציאו זרע לבטלה בגופה של אשה ומה שהתיר רב ורבי לבעול שלא כדרכו היינו בלא הוצאת זרע אלא יבעול במהירות ולפרוש מיד לבוא אלי' כדרכה ואז יטילו זרע במקום הראוי ליזרע והרא"ש תירץ שלא התירו רב ורבי רק פעם א' באקראי פעם א' בכל ימיו של אדם והאנשים שהזכרתי למעלה לקחו היתר לעצמן נגד החכמים האלה שמרגילין שלא כדרכה וגם מוציאין זרע במקום הטינופת לבטלה הפך הסוגיא של יבמות שאמרה שהם חייבים מיתה על בעילה זו לכולי עלמא בין לדברי הרא"ש לדברי רמב״ם והרי חלקם של אלו האנשים במדור שני גיהנם הנקרא שחת וממונה עליו טמא טמא יקרא, והאמת שאין היתר כלל במקום הטינופת שהרי הרב רבינו אשר הקשה על תירוצו של הרמב"ם שאם הדבר אמת דשלא כדרכו במהירות בלא הוצאת זרע הוא שהתירו רבי ורב היה להם להזהיר לאותם האנשים מאוד בדבר שהרי בקלות