ספר חרדים קפו

על זכיותיו והוי כאלו אמר כל שזכיותיו מרובים על עונותיו והדבר קשה למה רבי' הקדוש סתם דמשמעות דבחדא מצוה קאמר בלבד לכך נראה לומר דכיון למה שאמרנו שצריך אדם להחזיק מצוה אחת כתקנה בשלמות' תדיר בכל כחו ואז ודאי מובטח לו שזכויותיו יהיו מרובים על עונותיו והכי נמי גרס על אותה משנה בירושלמי א"ר יוסי בר אבון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו ונראה לכאורה שחלק עם הבבלי ומפרש כל העושה מצוה אחת כפשמ' א' בלבד והטעם נודע מאליו דכשמחזיק מצוה אחת בכל עת ודאי שיהיה צדיק גמור בכל שאר המצות ועל דרך זה סיפא דקתני וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו וכו' היינו שמבטל אותה ואינו עושה אותה כלל והוא דעת הרמב"ם שמומר לעבירה אחת הוי מומר לכל התורה כלה וכן נמי דעת הרב רבינו יונה, א"נ אפשר שגם הירושלמי מפרש המשנה דהעושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו קאמר אלא מה שכתב שייחד לו מצוה ולא עבר עלי' מומיו, בא לתת טעם לרבינו הקדוש אמאי נקט האי לישנא ותירץ כדתריצנא ונראה שזה נמי דעת הרמב"ם ז"ל שאע"פ שכתב בסוף מסכת מכות על משנת רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שאי אפשר שלא תחשק נפשו באחת מכלן לעשותה בשלמותה כתיקנה ובה יזכה לחיי העולם הבא אין כוונת הרב דבמצוה אחת לבדה יזכה שהרי הוא עצמו בסוף פ"ק דקדושין על המשנה שכתבנו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו פירש בה הרב מה שפירש הבבלי בפי' דמצוה אחת יתירה על זכיותיו קאמר וגם אם נאמר שדעת הרב שהירושלמי חולק על הבבלי במה שכתב שייחד לו מצוה אחת ולא עבר עליה כל ימיו במצוה אחת לבדה קאמר והוא פירוש שלישי על השנים שכתבנו למעלה א"כ תקשה דידיה אדידיה למה לא פי' בסוף פ"ק דקדושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כמשמע' כיון שהוא סבר שזה האמת והוא מה שכתב בסוף מכות אלא ודאי הוכיח תחילתו על