ספר חרדים קפה

לכך לא תרף ידך מן המצות לא תחטא במצות לא תעשו עול במשפט במדה ומשקל ברפיון ידים לומר אין חסר במדה זו אלא כל שהוא וכמה דקדוקין שצונו יתברך בסיני שאסור למכור במדה חסרה אפי' לנכרי כדכתב סמ"ג ואסור להשהותה בבית אפי' לעביט של מי רגלים כדפירש בגמרא הילכך סמך זכר עמלק אצל מצות לא תעשה ומינה נזכיר זכרון עמלק בכל מצות לא תעשה וסמך אחר זכרון עמלק מצות עשה דהבאת ביכורים שהיה אפשר לרפות בה ידים לומר למה אטרח לעלות לירושלים לאשכול ענבים א' או רמון או שבולת והרי הבכורים נתנין לכהנים אני אתן לכהן שבעירי ומאי כולי האי לכך סמכה לעמלק לומר אם תרפה ידך הרי עמלק בצידך להלקותך וה"ה למרפ' ידו מכל א' ממצות עשה, ואעפ"י שחייב אדם להזהר בכל המצות מכל מקום יש לו להחזיק באחת מכל המצות בכח גדול והתמדה שלא יעבור עליה כל ימי חייו לפי שכללות התורה שהם תרי"ג מצות נקרא עץ חיים כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה והאוחז ענף אחד מן האילן יפה אוחז בכלן שכל שאר הענפים נמשכים אחר אותו ענף שכלם גוף אחד אבל אם בא לאחוז בכל הענפים יחדיו לא יוכל לאחוז כלום היינו דגרסינן במס' שבת פרק כל כתבי אמר ר"נ תיתי לי דקיימי שלש סעודות בשבת אמר רב יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין ואמר רב נחמן תיתי לי דקיימית מצות ציצית אמר רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי אמר ליה בציצית, יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה ופרש"י דקיימית מצות תפילין שלא הלך ד' אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית עד דרמייה וזה לשון תליית ציצית כדאמרי' בעלמא לא רמי חוטי עכ"ל, ובסוף פרקא קמא דקדושין תנן כל העוש' מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ ובגמרא בבלית פי' דרוצה לומר העוש' מצוה אחת יתירה