ספר חרדים קפד

כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים עליהם הכתוב אומר ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. וכתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בא"י אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים: וזה לשון פרקי רבי אליעזר וכל הרשעים בא״י נפשותם נשלכות לחוצה לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה ומשליכין לחוצה לארץ שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה: [וכתב] רמב"ן בפרשת אחרי מות שהזכיר הכתוב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה אע"פ שהעריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ מכל מקום עקר כל המצות ליושבים בארץ ה' וכן שנו בסיפרא ולא תקיא הארץ אתכם ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה, והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשוני' שלח בהם האריות הממיתים אותם לכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיא בחוצה לארץ וידע כי בבית המלך היא יושב, [ובכל) מקום ובכל עת צריך אדם להיות ירא וחרד ולפשוט בגדי עצלות ולאזור מתניו בחזקה לקיים מכוון מלכו של עולם שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו בלי רפיון כדאמרו ז"ל כל המרפה עצמו בדברי תורה או במצות אפי' במצו' קלה אין בו כח לעמוד ביום צרה, וזה טעם שני לסמיכות פרשת תבא לפרשת זכור דעמלק ולעיל מיניה לא תעשה עול במדה במשקל ופירש רש״י בשם רז"ל סמוך מידות ל לעמלק לומר שאם תחטא במדות הרי אני מגרה בך את הדוב פירש לפירושו דזכור זה כזכור דמרים שרוצה לומר תזכור מה שנעשה למרים על לשון הרע ותזהר פן תלקה אתה כמותה והכא נמי הא בתחילה כשבא עמלק כתיב וילחם עם ישראל ברפידים ופירושו בשביל שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות