ספר חרדים קפג

אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ אז נכסוף נכסף וממונו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו אע"פ שיושביה בצער מנת כך נהיה שמחים בייסורין, וזהו טעם סמיכות פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפ' כי תבא כמו שאמרו ז"ל ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנן אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק ה"נ בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לא״י עמלק מזדמן להם בדרך וכאשר עינינו רואות היום תמיד ירא ה' וישפוט והתחיל בתיבת והיה הוא א' משנים עשר צירופין של השם הקדוש רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה' הפך הדר בח"ל היינו הישראל שדומה למי שאין לו אלוה ונקט צרוף זה רמז למה שאז"ל כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה וכתב רמב"ן במנין תרי"ג מצות ישיבת א״י כל עת ורגע שהאדם בא״י הוא מקיים המצוה זו וידוע שעקר שכר המצוה על השמחה גדולה בה כדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצות התדירה באהבתו אותה וגם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רשב"י כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא היא לכך אמרו באבות דרבי נתן הוי שש וחרד על המצות והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת א״י רמז לשמחת המצוה וסמיכות הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצוה מהרצועה התלויה באויר ויסורין של א"י הן מן האומות מ״ה הן החולאים מזבח כפרה הם כדבר שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון וזה רמוז גם כן בפסוק זה בסופי תיבות והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה נכ״ה והוא לשון מנכה לו מן הדמים וכדפרש"י בפסוק אולי אוכל נכה בו ופירוש הענין שעל ידי הצרות שבא"י מתנכים ומתמעטים העונות והעם היושב בה נשוא עון וכתיב וכפר אדמתו עמו ודוקא בעונות קלים ששבים ומתחרטי' עליהם ויסורין אלו ממרקין ובעת מותו של אדם הולך נכוחו לגן עדן. [אבל] הבאים לא"י ואין שמים על לב