ספר חרדים קפ

יאכלו אותו העוף כשהוא רך ולא יסוך את הפגין ולא ינקור אותם ולא יכרוד את הנטיעות ולא יקטום אותן ולא יפסג את האילנות וכן שאר כל עבודת האילן ואם עשה אחד מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזרועה שצמאה ביותר וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לבית סאה מוליכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את כל השדה ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסידו ועושין עוגיות לגפנים ועושין את אמת המים בתחלה וממלאין את הנקעין מים, ומפני מה התירו כל אלה שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושני תולדות שבארנו משרבו האנסין והטילו מלכי העמים על ישראל לעשות מחנות לחילותיהן התירו לזרוע בשביעית דברי' שצריכין להם עבדי המלך בלבד וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחנם כמו עבודת המלך וכיוצא בהן הרי זה עושה עכ"ל רמב"ם והכי איתא פרק זה בורר אוספי שביעית כשרין ומפרש מאי אונס ארנונא ופי' רש״י ארנונא מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורים מן השדה לשנה ומסיים גמרא כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא וכתבו שם התוספות וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא ויש לומר דאיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אי נמי יש לומר דפקוח נפש הוא ששואל מהם המלך מס ואין להם מה יפרעו ומתים בתפיסת המלך והכי אתמר בירושלמי משום פקוח נפש

למדנו מדבריהם שלפי דעת הרוב הפוסקים שכתבו למעלה דסבירא להו דקדושת עזרא קדשה עד עולם ותרומות ומעשרות ושביעית בזמן הזה דאורייתא שאין מתירין לבעלי שדות ישראלים שבא"י שיעדו עבודת הארץ