ספר חרדים קעט

עליה וכתב רבינו שמשון בפרק בתרא דמסכת חלה אין עכשיו בא"י תרומה נאכלת דכל מה שגזרו משום תרומת א"י גזרו ובימי חכמים היו מזין בא"י כדאמרינן חבריא מדכן בגלילא אבל עכשיו בטלה אפר פרה לא משתכח כהן טהור דאע"פ שיכולין לטבול לשאר טומאת וגם על טומאת מת הזהרו מ"מ אין יכול ליזהר מטומאת כלי מתכות שהיו באהל המת ומטמאים גם הם אחרים באהל דחרב הרי הוא כחלל אף לטמא אחרים כדמוכח בנזיר פרק כהן גדול ולא הוזהרו עליו הכהנים דכל טומאת מת שאין נזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה שאין נזיר מגלח על טומאת חרב כחלל כדתני בהדיא בריש תוספת דאהלות עכ"ל: (יב) שלא לאכול מעשר שני חוץ לירושלום שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו': (יג) שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפי' בירושלים עד שיפדה שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא ואזהרתיה מלא תוכל לאכול בשעריך בפ' הערל וכבר כתבנו לעיל דהאידנא כלנו טמאי מתים: (יד) כל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנת השמיטה ביטול מצות עשה כדכתיבנא לעיל ועבר על לא תעשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה ואחד הכרם ואחד שאר אילנות דזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכת מרדות: כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ וכן המבריך (או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהם אין נוטעין בשביעית אפי' אילן סרק ולא יחתוך היבולת מן האילנות ולא יפרק העלין והבדים היבשי' ולא יאבק את צמרתו באבק ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא