ספר חרדים קעח

אותן בעפר לוקה וכן אם זרע ב' מיני ירק וחרצן או זרע אחד מין תבואה וזרע אחר מין ירק וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהן מזרעים שנגמרי' עם תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורים מדבריהם אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד אבל שאר מיני זרעים מותר לזרוע בכרם ואין צריך לומר שאר אילנות: (ג) ענא מי שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ביחד בין שזרען ישראל בין שזרען גוי בין שעלו מעליהם שניהן אסורין באכילה ובהנאה שנאמר פן תקדש המלאה הזרע כלומר פן תדחק ותאסור את שתיהם ודרשינן בפרק כל הבשר פן תקדש תוקד אש וגם תניא נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה לפיכך האוכל כזית מכלאי הכרם בין מן התבואה בין מן הענבים לוקה מן התורה ושניהם מצטרפין זה עם זה בד"א שנזרעו בא"י שנאמר כרמך אבל בח"ל כלאי הכרם מדברי סופרים ספק כלאי הכרם בא"י אסור ובסורי' מותר כיצד היה ירק זרוע בכרם וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר: (ד) שלא לכלות הפאה שנאמר לא תכלה פאת שדך: (ה) שלא ללקט הלקט שנאמר ולקט קצירך לא תלקט: (ו) שלא לעולל הכרם שנאמר וכרמך לא תעולל: (ז) שלא ללקט פרט הכרם שנאמר ופרט כרמך לא תלקט: (ח) שלא לשוב לקחת השכחה שנאמר ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו וכלן מצות לא תעשה הן שנתקו לעשה שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם ואם לא קיים עשה שבהן לוקה: (ט) שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה אלא מפריש על הסדר האמור למעלה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר כלומר לא תאחר דבר שראוי להקדימו: (י) שלא יאכל זר בתרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש והוא במיתה: (יא) שלא יאכל כהן טמא תרומה שנא' איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר וכן חלה נקראת תרומה וכהן טמא מוזהר