ספר חרדים קעז

פרק שני מצות ל"ת מן התורה התלויות בא"י ואפשר לקיימן בזמן הזה

א הזורע שני מיני זרעים הראוים למאכל אדם כאחד בא"י לוקה שנאמר שדך לא תזרע כלאים ואחד הזורע או המנכש או המחפה כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת או פול אחד ועדשה אחת מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר בין ברגלו בין בכלי הרי זה לוקה, ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות אסור לזרוע כלאים לגוי שהרי הקרקע בעודה ביד גוי כעומדת ביד ישראל שהרי אין לו בה קנין להפקיע מן המצות ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו, אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו בח"ל ואפי' לערב הזרעים לכתחילה ולזורען בחוצה לארץ מותר ודברים אלו דברי קבלה: ב) כל האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום, ואסור לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילני כלאים. ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזרען כאחד שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים אע"פ שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה ואפי' לזה שעבר וזרען שלא נאסר אלא זריעתן בלבד ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאים ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים כדכתיבנא לעיל במצות הנוהגות בכל מקום אך כלאי הכרם אין איסורן מן התורה אלא בא"י ז"ל רמב"ם ריש פרק חמישי דכלאים הזורע שני מיני תבואה או ב' מיני ירקות עם זרע הכרם הרי זה לוקה אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים ואינו לוקה משום זורע כלאי הכרם עד שיזרע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן אם חפה