ספר חרדים יז

בתשמישי קדושה בכל מאמצי כחו לשמרם בקדושה עד כלותם ובאלה הדברים באה האזהרה עליהן בכמה מקומות בגמ' בפ' ואלו מגלחין אסור לישב על המטה וכו' בפ' מי שמתו המוליך עצמות וכו' בעי רב יוסף בריה דרב נחונייא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפילין וכו' מי שתולה תפיליו וכו' כל האזהרות באו להזהיר על שמירתן של תשמישי קדושה וכבר בארנו. עוד נבאר אנא תשמישי מצוה רומזים ואנה תשמישי קדושה רומזים ודע זה הנה בקיימך המצות שים נכח פניך אלו הדברים ויבילוך למקום חפץ נשמתך לדבקה בשם ה' אלהיך: סוד אחר נלוה לזה והוא בקיימך המצות ראוי שתקיימה במבחר מתנותיך וזה יחלק לג' חלקים

האחד ראוי לאדם שיבחר המין המשובח והמעולה לכל המינים הראויים ל לאותה מצוה וזה נתבאר מדגרסינן ריש פרק כל הקרבנות צבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באים אלא מן החדש ומן הארץ וכולם אינן באים אלא מן המובחר אי זהו מובחר שלהם וכו' עד וכל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין: השני בעשותך המצות תהדרנה בתיקונים ובעשיית כדגרסינן בשבת פ' רבי אליעזר דכלים ובריש נזיר תניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בסכה נאה בל בלולב נאה בשופר נאה בציצית נאה כתוב לו ספר תורה נאה בדיו נאה בקולמס נאה בלבלר אומן אח"כ תכריכהו בשיראים נאים: השלישי שיעשה המצות לשמן והיא הנקרא מצוה מן המובחר אבל שלא לשמה מצוה נקראת מצוה מן המובחר לא תקרא כדגרסינן כפ' מי שאסר הריני נזיר בתרא אמר רבה ב"ב חנה אמר ר"י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם ואחד שאכל לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ריש לקיש פושע קרית לי' נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד והטעם כי בכל כלל הנמצאות אין דבר דומה למקום שיוצאים ממנו המצות ולכן ראוי להיות קיימים במבחר המינים ודע זה סוד נעלם מרוב אנשי זמנינו בידוע כי תרי"ג מצות הם הם רמ״ח עשה ושס"ה לא תעשה וכל מצות לא תעשה עונשם מפורש מהם בכרת מהם מיתה בידי שמים מהם בארבע מיתות ב"ד וכן שאר העונשים אמנם מצות עשה עונשם לא נתפרש בתורה וזה הדבר נפלא אדון אחד אמרן למה יענש על לא תעשה ולא יעניש על עשה והלא * בגמרא שלנו איתא: וזה שאכלו: