ספר חרדים טז

שערים והוציא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים מאי היה עביד היה כריך שיראי על ידיה ועביד עבודה הנך רואה מן הצווחה השלישית שנענש יששכר על כי היה מכבד עצמו: והטעם כי עשה גופו שהוא טפל לצורה העליונה עיקר והבן זה ולכן נענש ובכל זה הכלל להיות נבזה בעיניו בעשות מצות הש"י כאשר אמר דע"ה ונקלותי עוד מזאת ושמחת בית השואבה תוכיח ועליהם נאמר כי מכבדי אכבד וגו' והטעם כי עשה הטפלה עיקר: הכלל החמישי כגון השולח יד במצוה ליהנות ממנה קודם גמר ענינה בשלימות והורה היתר לעצמו בזה שחפציו קודמין לחפצי ש שמים וזה למדנו מענין בני עלי שאעפ"י שזריקת דם זבחים מתיר באכילה חלק הראוי לאכילה אעפ"י כן אין הכהנים זוכין בחלק עד אחר הקטרת האימורין והם היו מקדימים חלקן להקטרת האימורים ועל הא גרסינן בפ"ק דיומא אמר רבי יוחנן מפני מה חרבה שילה מפני שהיו שני דברים גילוי עריות ובזוי קדשים דכתיב גם בטרם יקטירון החלב ובא הנער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ויאמר לו האיש קטר יקטירון כיום את החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ויאמר לו כי עתה תתן וגו' ותהי חטאת הנערים גדולה עד מאוד הנראה שבכלל דבריו זה האוכל ושותה קודם התפלה כדגרסינן בפ"ק דברכות אמר רבי רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אל אלעזר כל האוכל ושותה קודם התפלה עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גיאוך כלומר אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה מקבל עליו עול מלכות שמים והטעם כי עשה התפלה עיקר: הכלל הששי יש מבזה המצות ונוהג בה קלות ראש מצד ראותו כי היא בלתי מפורשת בתורה כל צרכה אלא שחכמים הראו לה מקום בדין ממדרשי התורה וכל המפקפק בזה כאלו כפר בכל התורה כלה. והוא הדין לשאר כל המדרשות. גרסינן בפרק חלק תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין התורה מן השמים אפילו אמר כל התורה כלה מן השמים חוץ מדקדוק זה חוץ מקל וחמור זה חוץ מגזרה שוה זה זהו כי דבר ה' בזה. והטעם כי כל פירושי התורה המקובלים הם מתורה שבעל פה באים ואם כן האי נברא דאמר הכי הרי קוצץ בנטיעות

הכלל השביעי כבר ידעת מאשר קדם מהידיעה הקודמת והשרשים המונחים שתשמישי מצות נזרקין ותשמישי קדושה נגנזים ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב ושופר וציצית ותשמישי קדושה דלוסקפי ספרים מזוזות ותיק של ספרים ונרתק של תפילין ורצועותיהן ולכן יזהר אדם