ספר חרדים קסד

שהאמוראים גם בשנת מעשר שני אחר שפודהו היה נותנו לעניים: כל זה כשהפירות מקרקע ישראל או שקנאן ישראל מן הנכרי כשהם מחוברים ועדיין לא הגיעו הפירות לעונת המעשרות דכיון דהגיעו לעונת המעשרות ביד ישראל אע"פ שלא קנה הקרקע כקנאו דמי אבל אם הפירות מקרקע הנכרי אפי' המחמיר אינו צריך להפריש רק תרומה גדולה ותרומת מעשר ומעשר שני בשנתו אבל התשעה חלקים של מעשר ראשון משייר לעצמו וכן משייר לעצמו המעשר עני בשנתו וכן הלוקח מעם הארץ שאמר לו שכבר עישר הוא אינו מפריש אלא תרומה גדולה כל שהוא ותרומת מעשר כשיעורה ואע"פ שהגמרא אינו מצריך תרומה גדולה בלוקח מעם הארץ זהו כשהיו מפרישים תרי ממאה אבל עתה שמפרישים כל שחוא מהיות טוב אל תקרי רע ומפריש כל שהוא, (והמקילין) מפרישים כל שהוא לתרומה גדולה ואח"כ מעשר ראשון ללוי והלוי יתן תרומת מעשר לכהן ואח"כ מעשר שני בשנתו ופודהו בפרוטה או בשוה פרוטה ובשנת מעשר עני מביא ג' בני אדם אוהביו ומפקיר בפניהם וחוזר וזוכה בו וזה כשהפירות בקרקע ישראל דאלו בפירות קרקע נכרי הא אמרן דאפי' המחמיר אין צריך להפריש רק תרומה גדולה ותרומת מעשר ומעשר שני בשנתו ובירושלים אסור לפדות מעשר שני אלא יפרישנו ויאבדנו כתרומה ואם יכול להוליכו לציון ולפדותו שם בשוה פרוטה שפיר דמי כ"כ בספר כפתור ופרח וכתב שאין תקנה בדבר אלא זו ולא מצא היתר לפדות בתוך ירושלים רק הרב בעל התרומה ולא נראו לו דבריו מ"מ אנשי ירושלים סמכו על הרב בעל התרומה ופודים בתוך ירושלים וכדאי הוא בעל התרומה לסמוך עליו בשעת הדחק וכשהמעשר שני יבש שלא הוכשר במים מכשירין אותו במים ואח"כ נוגעין בו לטמאו ואחר כך פודין אותו לפי שהמעשר שני טהור אסור לפדותו והכי איתא בירושלמי וכדכתב בכסף משנה: