ספר חרדים קס

נמי יש רשות לאדם להפריש כל שהוא כמו בתרומה ומה שכתב הרב פ' חמישי מהלכות בכורים בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל אחד מארבעים ושמונה ושורפין אותה מפני שהיא טמאה עכ"ל, לא תלמוד מדבריו שהוא סבור שצריך לכתחילה שיפריש חלה שיעור אחד מארבעים ושמונה שהרי באותו פרק עצמו כתב שחלה נמי נקראת תרומה וכל דיניה כדין תרומה רק בדין אחד החלה חלוקה מן התרומה דהיינו דשכור וסומא מפרישין חלה לכתחילה מה שאין כן בתרומה ונתן הרב טעם לחילוק זה משום דאין בעיסה רע ויפה כדי להצריך לב ועין להפריש מן היפה וא"כ הרב קשה מדידיה אדידיה דהא כתב פ"ג מהלכות תרומות וזה לשונו ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחילה ע"כ והרי תלה הרב טעם הדבר מפני שאין לנו תרומה טהורה והטעם הזה ישנו נמי בחלה ולית נגר ובר נגר דיוכל לחלק בין תרומה לחלה בדין זה שאלו רמב"ם ידע בחכמתו הגדולה טעם לשבח לחלק היה לו לפרשו ולהשמיענו אותו כאשר פי' טעם בדין החילוק שנתן בין תרומה לחלה בהפרשת סומא ושכור שהיה קל להבין מבלי שהוא יפרש אותו אלא על כרחך דעת הרב דגם בחלה יש רשות להפריש כל שהוא לכתחילה אלא דבהלכות בכורים כתב שורת הדין שדין החלה גם בזמן הזה להפריש כשיעור א' מארבעים ושמנה וכן הדין גם בתרומה אלא שהרשות נתונה לאדם להפריש כל שהוא מפני שאין לנו תרומה וחלה טהורה וזה שדקדק הרב בלשונו שכתב בהלכות תרומות ובזמן הזה וכו' יש לו להפריש כל שהוא ולא כתב מפריש כל שהוא כלומר דאע"פ ששורת הדין להפריש כשיעור אין צריך לדקדק בדבר אלא יש רשות לאדם להפריש כל שהוא אם ירצה וכן הוא לשון הפוסקים ורוב הגאונים שפסקו שבזמן הזה שתרומה עומדת לשריפה מפני שהיא טמאה רשאי אדם להפריש כל שהוא ע"כ, ולא הוצרך רמב"ם לחזור לכתוב