ספר חרדים קנח

בגורן הוי גמר מלאכתן ותורמסין מין קטניות הוא כדכתב רבינו שמשון והרא"ש פ' ראשון דמסכת כלאים כן הורה מהור"ר יוסף קארו ז"ל ואמר דאין גמר מלאכה תלוי בהכשר הפרי לאכילה שהרי כמה ירקות אין ראוין לאכילה עד שיבושלו ואפי' הכי תנן ירק הנאגד משיאגד אך המכשלה הזאת תחת ידי קצת עמי הארץ בא"י שהולכין לגן לקנות ירק או בוסר מן הנכרי והם לוקטים בידיהם ונגמרה מלאכתן למעשר בידן וקונין אותן ואוכלין אותן בטבלן והחכמים הנזכ' היו קוראים תגר ע"ז כשהיה נודע להם ומזהירים את העם על ככה וכן היהודים ההולכים לכרם הנכרי לעשות דבסי״א אע"פ שאין קונין אותו אלא לאחר שנגמרו מלאכתו ברשות נכרי חייבין כמפורש לעיל בתשובת הרמב״ם ויש מין ענבים שדרך עולם לעשות מהם יין שאין ראוין לאכילה כ"כ לכאורה היה נראה שאסור לאכול מהם אכילת קבע דכיון דדעתו לדורכן הרי לא נגמרה מלאכתן והוי כשבולים שקנאן מן הנכרי דאסור לאכול מהם קבע כיון דלא נגמרה מלאכתן ביד הנכרי בשלמא אם היה קונה אותן לאוכלן ע"י הדחק יש להתירן בלא מעשר לפי שנגמרה מלאכתן ביד הנכרי אבל כיון שכונתו לדורכן הרי לא נגמרה מלאכתן כדכתיבנא לעיל שגמר מלאכת היין משישלה הזגין והחרצנין מעל פי הבור או מעל פי החביות, ומנהג העולם לאוכלם בלא תרומה ומעשר ולא ראינו ולא שמענו מכל הגדולים מי שמיחה או פקפק בדבר מעולם. ולמאן דאמר תרומה ומעשר בזמן הזה דרבנן י"ל דטעם ההיתר משום ברירה שכל הענבים שאוכל הוברר הדבר למפרע דלאכילה קנאן אע"פ שנקנו יחד דקי"ל בדרבנן יש ברירה ואפי' בדבר שעקרו מדאורייתא כדאיתא פ"ז דמסכת דמאי, אבל למ"ד דתרומה ומעשר בזמן הזה דאורייתא קשיא טובא דקי״ל דאין ברירה בדאורייתא, ויש ליתן טעם למנהג בהא דכתב הרמב"ן בפירוש החומש בפ' ראה דדוקא יין ושמן חייבין בתרומה ומעשר מן התורה אבל זיתים וענבים עצמן קודם דריכה פטורין וישראל שיש לו גפן או זיתים ורצה לאכול