ספר חרדים קנו

טועה דדוקא בזו מוכרה לכהן אבל לקחן תחלה ואח"כ גמרן יהיה חייב ליתן לכהן במתנה גם התרומת מעשר וזה פשוט אבל ודאי מרוח ישראל בפירות הנכרי כשהן ברשות הנכרי חייבין כמו שהוכחתי למעלה ממה שכתב הרמב״ם עצמו לקמן ועוד כשתדקדק לשונו יאירו עיניך ותחזינה מישרים כנזכר והוא זה פירות הנכרי שגדלו בקרקע שיש לו בא"י אם נגמרה מלאכתה ביד הנכרי ומרחו הנכרי פטורין מכלום ע"כ וק' לכאורה כיון דאמר אם נגמרה מלאכתן ביד הנכרי וידוע היא המרוח כמפורש בסוף דבריו דקתני לקחן ישראל וגמרן וכן בכל הפ' קורא למרוח גמר א"כ למה חזר וכפל ומרחן הנכרי אלא ע"כ ה"ק אם נגמרה מלאכתן ברשות הנכרי ולא תימא דכשהם ברשות הנכרי נמרחו דיגון הנכרי אקרי ליתא אלא גם מרחן הנכרי ממש בעינן כדי שיפטרו ועוד אתא החכם השלם טוביינא דחכימי חסידא קדישא כמהר"ר שלמה אבסבאן ז"ל תמיד נפשא אייתי מתניתא בידיה תשובת המאור הגדול הרמב"ם מפורש בה שמרוח ישראל בפירות הנכרי כשהם שלו אע"פ שאינו קונה אותן מן הנכרי אלא אחרי כן חייבין וז"ל תשובת שאלה על ענין המעשר בזמן הזה עיקר הדבר הוא אם יש קנין בא"י להפקיע מן המעשרות או אין לו ודבר זה מחלוקת ר"מ וחכמים וכבר נתבאר בגיטין בבלי ובכמה מקומות מן הירושלמי שאע"פ שיש קנין לנכרי להפקיע מן המעשרות מן התורה הרי היא חייבת במעשרות מד"ס נמצא דין המעשרות בזמן הזה כך הוא מי שהיה לו קרקע בא"י חייב בתרומות ובמעשרות מדבריהם מפני שהיא לקוחה מן הנכרי ונותן מעשר ראשון ללוי כר"ע וכן הלוקח פירות מן הנכרי מחוברין בא"י חייב בתרומות ובמעשרות מדבריהם ונותן לבעליהן הכהנים והלוים ומי שאין לו קרקע ולקח פירות בא"י אם מרחן הנכרי ונגמרה מלאכתם ביד הנכרי פטורין שנאמר ראשית דגנך ולא דיגון נכרים ואם מרחן ישראל ברשות הרי זה מפריש מהם תרומה גדולה כל שהוא ונותנן לכהן ומפריש מעשר ראשון והרי הוא לבעלים דאמר ליה