ספר חרדים קנה

שייכא גזרה זו כלל ככתוב בתוס' בפ' ר' ישמעאל וכן פסק ספר מצות גדול בשם רבינו יהודה וכן בישראל שמכר פירותיו לנכרי קודם גמר בישולן לא גזרו דודאי לא ימכור כדי להפטר מתרומה ומעשר דודאי כיון דלא נגמר בישולן לא יקנה נכרי אותן אלא בזול, הרבה ומפסיד שבעתים משיעור תרומה ומעשר נמצאת למד שפירות הנכרי שגדל בקרקע שיש לו בארץ ומרחן פטורין לא מפני שיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מן תרומה ומעשר אלא מפני שמירוח הנכרי פטרן ואפי' היו של ישראל אלא דכשהיו של ישראל חייבין מדרבנן כדי שלא ישכור נכרי למרחן כדי להפטר אבל בשל נכרי דלא שייך לגזור הניחו הדבר בדין תורה ולכך פשט המנהג בא"י שלא ל לעשר החטים והקטניות והשמן ושאר פירות מפני שנגמרה מלאכתן למעשר ע"י הנכרי ובקרקע הנכרי גם הענבים שקונים לעשות מהן יין כיון דנגמר מלאכת היין ביד ישראל מעשרין מדאורייתא וכן אם קנה ישראל זתים מן הנכרי והוציא שמנו או קנה ענבים מן הכרם לאכילה ומלא ישראל את הכלי או שלקח כל צרכו חייב מן התורה אע"פ שהם של נכר בשעת שישראל גומר מלאכתן וכן הורו גדולי הדור הרב ר' יוסף קארו זלה"ה והרב ר' משה מטראני ז"ל וכן הדבס"י שעושים מן התירוש שקונים ישראל מן הנכרים כיון דגמר מלאכתן ע"י ישראל אע"פ שגומרים אותו ברשותו של נכרי ואין קונין רק כשכבר הוא עשוי כך וכך כל רוטיל חייב מה"ת וכן הורו חכמי הדור אחר דעת הרבנים הנזכרים נ"ע ויש מי שהיה מגמגם כיון שדעת רמב"ם לחייב פירות הנכרי שמרחן ישראל ברשותו של נכרי למה כתב ואם לקחן ישראל קודם שתגמור מל מלאכתן וגמרן ישראל חייבים מה"ת ל לשמעינן רבותא ולכתוב ואם מרחן ישראל ברשות הנכרי ואח"כ לקחו הוא או ישראל אחר חייבין מן התורה ותרצנו לו משום דמסיים רמב״ם על לקחן ישראל וגמרן הנכרי דאינו חייב ליתן במתנה לכהן אלא תרומה גדולה אבל תרומת מעשר מוכרה לו לכך הוצרך למנקט לקחן וגמרן דאי הוה תני גמרן ואח"כ לקחן הייתי