ספר חרדים קנג

קרקע מדרבנן כסוריא אלא חיובן בה מדאורייתא כאילו לא נמכרה לנכרי מעולם כן כתב בסי' י' פרק ראשון מהלכות תרומות ובסי' י"ז כתב שנית דגם בעודה ביד נכרי אם מסרה לישראל באריסות או בחכירות או בשכירות או קבלנות היינו שנותן לנכרי מחצה או שליש ממה שיוציא השדה, חכירות היינו כך וכך מדות בין יוצא השדה רב או מעט שכירות היינו סך מעות חייב בתרומה ומעשר כאלו אין השדה של נכרי שלישית כתב בסימן י"א דאף כי לא קבל ישראל השדה באריסות אלא שלקח הפירות אחר שנתלשו וגמר ישראל מלאכתן חייב בכל מן התורה, ד' מוכח מלשונו בסימן זה אפי' שכר הנכרי ישראל לגמור פירותיו או גמרן לו באונס כיון דע"י ישראל נגמרו חייבות בתרומה ומעשר שהרי אין קנין לנכרי להפקיע וכשמרחן הנכרי בידו פטורות לא מפני שיש לו קנין אלא שגזרת הכתוב הוא דמירוח הנכרי פוטר ואפי' היה הקרקע של ישראל וזה הוא לשונו שם פירות הנכרי שגדלו בקרקע שקנה בא"י אם נגמרה מלאכתן ביד הנכרי ומירחן הנכרי פטורין מכלום שנאמר דגנך ולא דיגון נכרי ע"כ משמע בהדיא דדוקא גמרן הנכרי בידו אבל גמרן לו ישראל חייבין שמא תאמר מה שאמר הרב אם נגמרה מלאכתן ביד הנכרי ומירחן הנכרי פטורין היינו שנגמרו ברשותו שהוא צוה למרחן או בלא צווי מרחו אחר בין נכרי בין ישראל או הוא עצמו מרחן דמה שאמרה תורה דגנך היינו שיהיה הדיגון נעשה ברשות ישראל ואפי' ע"י נכרי דיגון ישראל מקרי ולא דיגון נכרי שלא יעשה דיגון הפירות כשהם שלו דאפי' שכר ישראל לדגנן לו או דגין לו חנם פטורים ומה שכתב ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו וגמרן ישראל היינו נגמרו ברשות ישראל ואפי' גמרן לו נכרי דדיגון ישראל מקרי ואין מעשה הדיגון גורם הפטור או החיוב אלא בעל הדגן שדגנו הפירות בעודן ברשותו אם הוא נכרי פטורין אם הוא ישראל חייבין. ליתא דהא כתב לקמן בפ' זה סימן י"ג נכרי שגמר פירות ישראל הואיל ודיגונן ביד נכרי אין חייבין בתרומה