ספר חרדים קנב

ואסור לאכול מהם עראי עד שיעשר וכן אם מכרן או בשלם באור או כבשן במלח או הפריש מהם תרומה או נכנס השבת עליהם לא יאכל עד שיעשר אע"פ שלא הגיעו לבית עכ"ל ודבריו מפורשים במשנה ובגמרא בבלי וירושלמי, אין חייב בתרומה ומעשר מן התורה אלא הזורע ואוכל כדיליף בפרק הפועלים מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך ואכלת דהכי משמע זרעך ולא לוקח ואכלת ולא מוכר ומדרבנן המוכר חייב לעשר קודם שימכור ואם עבר ומכר טבל הלוקח חייב לעשר וכתבו שם התוס' בשם ר"ת מכח השמועות דדוקא בלוקח הפירות אחר שנגמרה מל מלאכתן למעשר ביד המוכר אבל לקחה קודם וגמר הוא מלאכתן הוי כאלו הוא זרען ותבואת זרעך קרינן ביה וחייב בתרומה ומעשר מן התורה וכן כתב רמב"ם פ' ב' מהלכות מעשר: פירות הגוי שגדלו בקרקע שיש לו בארץ ישראל נחלקו בהם תנאים בירושלמי ואמוראים בבבלי במס' גיטין פרק השולח אית דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מתרומה ומעשרות ומכל המצות התלויות בארץ ואית דאמר אין קנין ויש מפרשים דלא נחלקו אלא מדאורייתא אבל מדרבנן לכ"ע אין קנין וכן כתב רמב"ם בתשובה נביא אותה לפנינו בס"ד. ופסק הרב בילדותו בפירוש המשנה כמ"ד יש קנין מדאורייתא ובזקנותו כשחבר ספרו הגדול היד החזקה חזר בו ופסק כמ"ד אין קנין מדאורייתא ובכסף משנה כתב מהור"ר יוסף קארו זצל"ה טעם לפסק אחרון פ' ראשון מהלכות תרומות וקשה לרמב"ם שהרי בפ"ק דע"א אמרו דאסור למכור שדה לגוי בארץ ישראל מתרי טעמי חד משום חניה בקרקע וחד מפני שמפקיעה מתרומה ומעשר שהגוי לא יעשר וגם כשמוכר הפירות לישראל כיון שנמרחו ע"י גוי פטורין אפי מדרבנן ותירץ הרב שם דלארבע ענינים אמרו דאין לו קנין להפקיע לאחר אחר שתצא מיד הנכרי שיקנה אותה ישראל שלא נאמר כשהיה קנויה ביד הנכרי היה קניינו בה כ"כ חזק כאלו היה ח"ל וכשקונה אותה ישראל ממנו תחשב ככיבוש יחיד ויהיה חיוב המצוה באותו