ספר חרדים קמג

מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם וכתב מגיד משנה בריש הלכות חנוכה דלרוב הפוסקים כשאומר הלל גמור דינו כק״ש ובר"ח וששת ימי פסח שאין גומרין אפי' באמצע הפרק דינו כבין פרק לפרק ונראה דמברוך שאמר עד סוף ישתבח כדין ימים שגומרין בהם את ההלל דהא אמר ר' יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום דהיינו מתהלה לדוד עד הסוף כדפי' רש"י בגמרא וכתב ורמב"ם דברכת ברוך שאמר היא ברכה שלפני הלל זה וישתבח ברכה שלאחריו: (יג יד) וכתב בספר המנהיג ואפי' השח בין ישתבח ליוצר אמרו בירושלמי דעבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה וכן בין אמן הא שמיה רבא ליתברך ובין קדיש לברכו ונראה דגם בין קדוש לברוך דבקדושה דמעומד דחד טעמא הוא ובמדרש אמר ר"א ב"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו ז"ל ועמו ארבע אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים ואמר לי אף וחימה למה לעשות נקמה באף וחימה במי שמספר בין קדיש לברכו בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין אמן יש"ר ליתברך בין גאולה לתפלה ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני הקב"ה שנאמר ולא אותי קראת יעקב וכל המכוון בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך ע"כ: (טו) אסור ליחיד המתפלל תפלת העמידה להגביה קולו שיעור שיוכל חבירו לשמוע ואם הגביה אין תפלתו מקובלת לפני ה' ב"ה הכי איתא בזוהר: (טז) לא יברך אדם שום ברכה אפי' תפלת העמידה כל כך בלחש שאפי' אזניו לא ישמעו ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו יצא וכן בק"ש אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא בלב לא יצא לדעת כל הפוסקים ולרמב״ם יצא כדכתב בפ' ראשון מהלכות ברכות: (יז) אל תהי בז לכל אדם לא גדול ולא קטן לא ישראל ולא גוי אלא יהא בעיניך כלסטים להשמר ממנו ומכבדו כרבן גמליאל: (יח) אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד: (יט) אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת